פרשת תולדות פותחת בתופעה מצערת מאוד: העקרות. עשרים שנה יצחק ורבקה מצפים לילד, עשרים שנה בהם הם נשאו תפילות לא-לוקים שיפקוד אותם בפרי בטן, עד שא-לוקים נעתר להם, ורבקה ילדה תאומים – יעקב ועשיו.
את תופעות העקרות אנו פוגשים גם אצל שרה, שהייתה עקרה על גיל תשעים ורק אז ילדה את יצחק. גם בדור הבא, רחל אשת יעקב מתגלה כעקרה, ושנים רבות היא ממתינה בטרם נולדו לה שני בניה – יוסף ובנימין.
אימהות נוספות במקרא מתוארות כעקרות, והמשותף בין כל הדמויות הללו הוא, שהן היו אימהות לילדים שהותירו חותם בלתי נשכח על ההיסטוריה ועל הופעתו של א-לוקים בעולם.
עובדה זו מעוררת תמיהה גדולה: מדוע הנשים בסביבתן מצליחות להיכנס להריון ללא כל קושי, ואילו דווקא אלו שעתידים ללדת ילדים שנועדו לגדולות, עליהן לעבור מסע של סבל, ייסורים והמתנה?!
חכמי ישראל, נותנים לתופעה זו הסבר קצר:
למה היו האימהות עקרות? …שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן, ומתאווה לשיחתן.
(מדרש תנחומא תולדות ט)
על פי ההבנה הפשוטה במאמר חכמים זה, אימהות האומה היו עקרות מפני שא-לוקים התאווה שתתפללנה אליו!
יופי רב טמון בהסבר זה, אך כנגדו עולה מידת מה של חוסר צדק: וכי היה על האימהות לסבול אך ורק בכדי שא-לוקים ישיג את מבוקשו?!
המלבי"ם – רבי מאיר לייבוש וייזר (מזרח אירופה, המאה ה-19), היה פרשן מקרא ייחודי ומעמיק. על פי פירושו, מאמר-חכמים זה נצבע באור חדש:
הלידה בבני אדם שיוליד מינו – שתוּלה בטבע, כמו ששתול בטבע הצומח והחי להוליד מינו; אולם שיוליד סגולה, ושיצא פרי נבחר 'קודש הילולים', הוא נגד הטבע, וצריך לזה עזר א-לוקי. ועל כן היו אימותינו עקרות, כי אין הטבע מוכן מעצמו, עד שיופיע כח א-לוקי, שזה יתעורר על ידי התפילה, להאציל נשמה קדושה בת א-לוקים אשר תעשה חיל…
(בראשית כה, כא)
המלבי"ם מבאר, שלידה רגילה הינה חלק ממעגל החיים הטבעי; אולם לידת אדם בעל שיעור קומה הוא אירוע מיוחד, הדורש את הופעתו של כוח א-לוקי בעולם; האופן בו מעוררים את הכוח הא-לוקי להופיע בעולם, הוא על ידי התפילה, המביאה עימה שפע א-לוקי.
על מנת שנטיב להבין את דבריו אלו של המלבי"ם, עלינו להציץ תחילה אל אורח החיים וההרגלים שמלווים אותנו כיום:
אם בעבר היה על האדם לעמול רבות על מנת לבנות לעצמו פריט ריהוט או להכין מאכל מסוים, בימינו הדרך התקצרה והכל מגיע אל פתחנו בלחיצת כפתור. אם ברצוננו לראות נופים של ארץ רחוקה, כל שעלינו לעשות הוא לעלות על מטוס, ובתוך כמה שעות אנו כבר נמצאים במחוז חפצנו; התרגלנו לצפות שהכל יתרחש ללא דיחוי.
בעולם של מזון מהיר, נסיעות מהירות ורכישה בלחיצת כפתור, איבדנו את הדרך, את התהליך.
בתפיסתנו התהליך הינו רק אמצעי להשיג את המטרה, ואם אפשר להיפטר ממנו – מה טוב. אפילו מתהליכים טבעיים אנו מצפים שיקרו מיד, וכאשר מתעוררת בעיה, אנו מוצאים את השיטה הנכונה לפתור אותה.
אם נעמיק לרגע בתופעת הבאת ילדים לעולם, נגלה עולם מופלא: בגופנו שתול כוח עצום, הכוח ליצור חיים! הכוח להוריד נשמה א-לוקית לעולם! מתוך זווית מבט זו באה ההכרה שלידה הינה אירוע נשגב מאין כמוהו.
אם דברים אלו אמורים ביחס לכל הבאת חיים לעולם, נתאר לעצמנו לידה של אדם מיוחד, של נשמה חד-פעמית… אין ספק כי לידת ילד שכזה דורשת תהליך של חריש עמוק, ושל הכנה גופנית, נפשית ורוחנית; זהו התהליך אותו היה על אימהות האומה לעבור. התפילה והחיבור העמוק לא-לוקים היו חלק מן התהליך שאפשר את לידתם של אנשים כה גדולים.
מתוך נקודת מבט זו, נוכל ללמוד ליקר את הדרך להשגת היעדים שלנו, ואת היותה חלק ממרקם החיים, ולא רק כאמצעי להשגת המטרה; ויהיה בידנו להפנים כי ככל שהיעד אליו אנו שואפים משמעותי יותר, כך התהליך אותו עלינו לעבור בדרך אליו ארוך ומורכב יותר.
דרך צלחה!
-q42lp1jtpbwff35uj4h5dqrjy95bqobqxzbw6ilxck.jpg?quality=100&f=auto "המסע-לירושלים-2")
