| ראשון | שני | שלישי | רביעי | חמישי | שישי | שבת |
|---|---|---|---|---|---|---|
 כ"ט אב01/09 | ל' אב 02/09 | א' אלול 03/09 | ב' אלול 04/09 | |||
| ג' אלול 05/09 | ד' אלול 06/09 | ה' אלול 07/09 | ו' אלול 08/09 | ז' אלול 09/09 | ח' אלול 10/09 | ט' אלול 11/09 |
| י' אלול 12/09 | י"א אלול 13/09 | י"ב אלול 14/09 | י"ג אלול 15/09 | י"ד אלול 16/09 | ט"ו אלול 17/09 | ט"ז אלול 18/09 |
| י"ז אלול 19/09 | י"ח אלול 20/09 | י"ט אלול 21/09 | כ' אלול 22/09 | כ"א אלול 23/09 | כ"ב אלול 24/09 | כ"ג אלול 25/09 |
| כ"ד אלול 26/09 | כ"ה אלול 27/09 | כ"ו אלול 28/09 | כ"ז אלול 29/09 | כ"ח אלול 30/09 |
קרדיט: זמני היום מאתר: hebcal.com הלימוד היומי: torahcalc.com
לוח השנה לחודש ספטמבר 2179 כולל 30 ימים ומתפרס בין כ״ט באב תתקל״ט לבין כ״ח באלול תתקל״ט.
פרשת שופטים • פרשת כי־תצא • פרשת כי־תבוא • פרשת נצבים־וילך
בלוח ניתן לבחור ולהציג לכל יום דף יומי, דף שבועי, משנה יומית, פרק יומי, נ״ך יומי, תהילים יומי, רמב״ם יומי, ספר המצוות, פרקי אבות, חפץ חיים, שמירת הלשון, קיצור שולחן ערוך, ערוך השולחן וירושלמי יומי.
נתוני הלוח העברי וזמני השבת באדיבות Hebcal.
כ"ט במנחם־אב ה'תרס"ט – נפטר הרב שמואל סלנט, רבה האשכנזי של ירושלים במשך 70 שנים (44 מתוכם באופן רשמי). הרב סלנט עלה לירושלים באדר תר"א, והתגורר כל ימיו בעיר בדירה קטנה במתחם חורבת רבי יהודה החסיד. במשך השנים שימש הרב סלנט לתקופות קצרות כשד"ר לגיוס כספים למען יהודי ירושלים, בערי ליטא ופולין, בגרמניה, הולנד ואנגליה, ואסף כסף לבנייתו מחדש של בית הכנסת 'החורבה'.
כ"ט מנחם־אב תרפ"ט – בלחץ טענות והפחדות מהצד הערבי נגד המנשר הראשון שפרסם הנציב (ראו כ"ו באב), פרסם כעת מנשר שני, שבו הודיע כי נאשמי המאורעות משני הצדדים יישפטו בבית משפט בריטי, שייתן יחס שווה לשני חלקי האוכלוסיה ללא משוא פנים.
(כרונולוגיה יד יב"צ)
בערב ר"ח אלול תשט"ז (1956 לסה"נ) נערך כנס רבני ישראל בנושא "הרבנות, המדינה והתפוצות". בסיום נאומו קרא הראשל"צ הרב נסים לחברי הרבנות לא לשקוט: "אינני רשאי לסיים דברי מבלי להשמיע קול ברמה, שזו השנה השמינית לתקומת מדינת ישראל, ועדיין הכותל־המערבי שדוּד הוא מאתנו.
הכותל המערבי מסמל לנו את הקשר בין העם, אמונתו וארצו, הוא מקשר לב ישראל עם אביהם שבשמים. מעולם לא חדלה רגל יהודי ליד הכותל, גם בימים שהישוב היהודי בירושלים היה פחות ממנין. לנו זו שאלת־נפש ולא מדיניות.
על הרבנות לפתוח בפעולה רחבה, להזעיק את הממשלה וראשי היהדות בעולם, ולא לשקוט עד שהעוול הנורא יתוקן, ונשוב ונעלה להיראות בפני ה' בחצרות קדשו".
('לדור ולדורות' חלק א, עמ' קנה)
ב-ל' באב תשכ"ז (5.9.67) – ניתנה הוראה להרוס את שרידי המבנים הישנים שנותרו בדרום רחבת הכותל מחשש להתמוטטותם, מפני פגיעתם בקדושת המקום וכדי לחשוף חלק נוסף מהכותל המערבי ולפארו. ההחלטה כללה את פינוי ופירוק מתחם בתי 'עבו סעיד' הצמוד מדרום לשער המוגרבים, לאחר משא ומתן ממושך עם התושבים על פיצוי הוגן תמורת הפינוי. בפועל, נדחתה ההוצאה לפועל של ההחלטה, והיא נעשתה חלקים חלקים ונמשכה למעלה משנתיים.
(ע"פ תכתובות בארכיון המדינה ו'יומן הכותל' של הרב גץ)
בראש־חודש אלול ג'ת"ז (3407 לבריאת העולם) היתה נבואת ה' לחגי, בה נצטווה לעסוק בבניית בית המקדש השני:
"בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא אֶל זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל פַּחַת יְהוּדָה וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר, הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת, וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב?! וְעַתָּה כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם, זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם, עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה'" (חגי, א, א-ח).
בראש־חודש אלול ב'תמ"ט עלה משה רבנו להר סיני בפעם השלישית כדי לקבל את הלוחות השניים, אחרי ששבר את הראשונים בחטא העגל.
בבלי שבת דף פח; משנה ברורה תחילת סי' תקפא).
בראש־חודש אלול ה'תרנ"ז (29.8.1897) התכנס הקונגרס הציוני העולמי הראשון בבזל שבשוויץ, ביוזמתו ובהנהגתו של בנימין זאב הרצל, ובהשתתפות 197 צירים. ביום ו' באלול הוחלט בקונגרס על הקמת "ההסתדרות הציונית העולמית" (ראו להלן).
לאחר מספר ימים כתב הרצל ביומנו: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים… לכל היותר בעוד חמישים שנה, הכל יראו זאת!". וראה איזה פלא – לאחר כחמישים שנה, ב-29 בנובמבר 1947, אור לי"ז בכסלו ה'תש"ח, החליטה עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה עצמאית ליהודים בארץ ישראל.
{גלויה מיוחדת לרגל יובל להסתדרות הציונית, כ"ח באב תש"ז – סריקת מקור אצלי}
ג' באלול – יום פטירת הראי"ה קוק בשנת תרצ"ה (1935 לסה"נ) – מצויין באופן מיוחד ברחבי הארץ, במוסדות החינוך, בגרעינים התורניים, ובעיקר בישיבות הציונות הדתית, ורבים עוסקים ביום זה במשנתו והגותו של הראי"ה קוק, רבה הראשי הראשון של ארץ ישראל ומורה דרכה של התנועה הדתית-ציונית. בשנים האחרונות מתקיים אירוע רב משתתפים של לימוד תורה כל הלילה בהר הזיתים למול מקום המקדש, סמוך לקברו של הרב קוק, במסגרתו מועברים שיעורים ושיחות מרבנים מובילים.
{תצלום מבט מבית העלמין בהר הזיתים לעבר הר הבית + תמונת הראי"ה קוק זצ"ל}
ביום ד' באלול (ויש גורסים: ז' באלול) התקיימה חנוכת חומת ירושלים על ידי בית חשמונאי, לאחר שפרצוה היוונים. ונקבע ליום טוב שאסור להספיד בו. ואמנם את השערים העמידו רק לשנה הבאה בז' באייר.
(מגילת תענית, ע"פ פירוש היעב"ץ; ציון היום בטל עם חורבן בית שני)
בה' באלול ג'שצ"ה, בשנה הששית לגלות יכניה (3395 לבריאת העולם; 591 לפנה"ס הנוצרית), ראה יחזקאל מראה נבואה נפלא: "אֲנִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי וְזִקְנֵי יְהוּדָה יוֹשְׁבִים לְפָנָי, וַתִּפֹּל עָלַי שָׁם יַד אֲדוֹנָי ה'. וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה דְמוּת כְּמַרְאֵה אֵשׁ, מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה אֵשׁ, וּמִמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה כְּמַרְאֵה זֹהַר כְּעֵין הַחַשְׁמַלָה, וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי, וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים אֶל פֶּתַח שַׁעַר הַפְּנִימִית הַפּוֹנֶה צָפוֹנָה, אֲשֶׁר שָׁם מוֹשַׁב סֵמֶל הַקִּנְאָה הַמַּקְנֶה, וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בַּבִּקְעָה… וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הֲרֹאֶה אַתָּה מָה הֵם עֹשִׂים תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר בֵּית יִשְׂרָאֵל עֹשִׂים פֹּה לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי, וְעוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת…" (יחזקאל ח, א-ו).
בו' באלול תרנ"ז (3.9.1897), במסגרת 'הקונגרס הציוני הראשון' שהתכנס בבזל שבשווייץ, הוקם ארגון 'ההסתדרות הציונית העולמית' (World Zionist Organization) על ידי התנועה הציונית, ביוזמתו של בנימין זאב הרצל. ההסתדרות הציונית הוקמה כארגון גג, לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם, ופעלה עם המוסדות הלאומיים להגשמת מטרתה של התנועה הציונית – הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
בתחילת דרכה ייצגה ההסתדרות הציונית את היישוב היהודי בארץ ישראל אל מול השלטון העות'מאני ואחר כך את כל העם היהודי מול השלטון הבריטי. בשנת תרפ"ט (1929) עברה הפעילות הביצועית של ההסתדרות הציונית לידי 'הסוכנות היהודית', וההסתדרות הציונית נותרה כגוף קובע מדיניות.
לאורך שנות פעילותה פעלה ההסתדרות הציונית רבות למען שמירה על קדושתו וכבודו של הכותל המערבי וזכויות העם היהודי בו, בהיותו מקום דתי וקדוש לעם היהודי וסמל לאומי של עם הנצח.
ב-ז' באלול ג'תתכ"ו (66 לסה"נ) נהרגו חנניה הכהן הגדול וחזקיה אחיו בידי שודדים מאנשי מנחם הגלילי, ראש המורדים היהודים.
(מלחמות ב, יז, ט)
ביום ז' באלול ג'תת"ל ולמחרתו נכבשה ונשרפה העיר העליונה בידי הרומאים (70 לסה"נ).
כחודש לאחר חורבן בית המקדש השני בתשעה באב, השלים הצבא הרומי בפיקודו של טיטוס את כיבוש ירושלים על ידי הבקעת חומות העיר העליונה והעלאתה באש, ובכך הגיעה קיצה של המערכה על ירושלים במסגרת "המרד הגדול".
(ע"פ ספר מלחמות ו, ח, ד)
בשמיני לחודש אלול ג'תתכ"ז (67 לסה"נ), לאחר מלחמות קשות בהן השלים אספסינוס את כיבוש טריכי (עיר מבצר על יד הכנרת), תפס את המורדים היהודים, ועשה בהם שפטים והרג רב, ועשרות אלפים מהם מכר לעבדים.
(ע"פ ספר מלחמות ג, י, י).
ח' אלול תרפ"ט (13.9.1929) – ממשלת בריטניה מינתה ועדת חקירה כדי "לחקור את הגורמים שהביאו לידי המהומות האחרונות בארץ־ישראל, ולהגיש הצעות על הצעדים שיש לנקוט כדי למנוע את הישנותם". בראש הועדה ישב המשפטן סֵר ואלטר שאו, אליו חָבְרוּ צירי 'בית הנבחרים האנגלי' – הופקין מוריס מהמפלגה הליברלית, הארי סנל ממפלגת העבודה והנרי בּטרטוֹן מהמפלגה השמרנית.
(כרונולוגיה יב"צ; כותלנו, עמ' 103)
בח' באלול תשכ"ז (13.9.67) החליטה 'ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים' (הוקמה ע"פ החלטת הממשלה מס' 732 בז' באב):
"א. לא ייעשו שינויים בענין 'שער המוגרבים' (כמעבר פתוח להר־הבית). ב. שר הבטחון מתבקש להורות ל'משטרה הצבאית' השומרת על שער המוגרבים, להקפיד כי לבוש והתנהגות הנכנסים [להר־הבית] יהיו כנדרש במקומות קדושים".
(פרוטוקול הועדה)
בח' באלול תשכ"ח (1.9.68) החליטה 'ועדת השרים לענין השמירה על המקומות הקדושים' לקדם את חשיפת המשך הכותל־המערבי לצדדים – תחת ה'מחכמה' מצפון ובשטח הבנוי שמדרום לרחבת הכותל (בהמשך להחלטה מיום ו' באב תשכ"ח): "1. להרוס את כל הבתים מדרום לרחבת הכותל, לאחר פינוי ומתן פיצויים נאותים לדייריהם. 2. להבטיח, גם לאחר הריסת בנין 'אבן־סעוד', אפשרות כניסה להר־הבית דרך שער המוגרבים"
(פרוטוקול הועדה)
בט' באלול שנת ה'כ"ז, הגיע הרמב"ן לירושלים, במטרה לחדש בה את הישוב היהודי, שהיה דל במיוחד. אחת מפעולותיו הכבירות אז היתה בניית "בית כנסת הרמב"ן" בעיר העתיקה.
הרמב"ן מצא את העיר שוממה מיושביה, והר הבית חרב וחרוש מכל סממנים יהודים, ועליו מבנים אליליים. בכתביו תאר את בואו למול חומות הר הבית: "ובבואי כנגד הבית הגדול והקדוש קראתי בבכיה רבה: 'בית קדשנו ותפארתנו וכו' וכל מחמדנו היה לחרבה', וקרענו קריעה שניה בתאניה ואניה" (ע"פ כתבי הרמב"ן, "תפילה על חורבות ירושלים"; מסעות א"י, יערי, עמ' 77).
מדברי הר"מ חאגיז ('אלה המצוות', וארשא תרמ"ז, סימן צה עשה לח) נראה שהבין ש"כנגד הבית הגדול והקדוש" היינו מול שריד משמעותי שמסמן את מקום המקדש במערב – הכותל המערבי. וכן נקטו כמה חוקרים.
כשעמד הרמב"ן בעיר החרבה, שממערב להר הבית, מה שראה כציון למקום המקדש יכול להיות רק הכותל המערבי, שהרי כבר בזמנו לא ניכר דבר עתיק בהר הבית וגבולותיו מלבד החומה המערבית, וכפי שבעצמו תאר בתפילתו הנ"ל: "וההיכל והר הבית, לשמיר ולשית, עלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, ומרעה הוא לכפירים, ואויבנו פלילים, זה מחריב ועוקר את הגבולים, וזה מציב ומקים אלילים, ובאו בו פריצים ומחללים, ואל אל לא יושיע בתוכו [הפריצים] מתפללים".
עוד כתב הרמב"ן לבנו באותם ימים על היותו ממזרח למקום המקדש: "עליתי אל הר הזיתים המכוון כנגד הר הבית והסמוך לו… ושם, כנגד בית המקדש, קראתי חרוזותיו [של גיס הרמב"ן רבי משה ב"ר שלמה] בבכיה רבה" (נדפס בסוף 'שער הגמול' לרמב"ן). במכתבו תאר הרמב"ן את חורבן הארץ אשר "כל המקודש מחבירו חרב יותר מחבירו, וירושלים יותר חרבה מן הכל", ובהמשך כתב "כי רבים באים לירושלים תדיר, אנשים ונשים מדמשק וצובה, וכל גלילות הארץ, לראות בית־המקדש ולבכות עליו. ומי שזיכנו לראות ירושלים בחורבנה הוא יזכנו לראות בנינה ותיקונה בשוב אליה כבוד השכינה".
בט' באלול נולד (ונפטר) דן בן יעקב אבינו. חי 125 שנה (ע"פ סדר הדורות).
מקובלת המסורת כי נטמן באזור אשתאול, היכן שנמצאת מצבתו כיום ביער צרעה.
בי"ב באלול תש"ח (16.9.1948) העביר הרוזן השוודי פולְקֶה בֶּרְנָדוֹט למרכז האו"ם את תכניתו החדשה לחלוקת הארץ, במסגרת נסיונות האו"ם להשגת הפסקת אש במלחמת העצמאות. בהצעתו החדשה של המתווך ברנדוט חל שינוי משמעותי: מרחב ירושלים – בית לחם הוצא מהריבונות הירדנית והוחזר לריבונות בינלאומית (="בינאום ירושלים"), כמו כן נמל חיפה ושדה התעופה לוד נקבעו כאזור ניטרלי. בתכניתו הוצעו גבולות חדשים למדינה יהודית: הנגב, יהודה ושומרון – הוקצו לירדן, ואזור החוף והגליל – למדינה היהודית. מבחינה מדינית הציעה התוכנית הקמת קונפדרציה בין ישראל לבין ירדן. ממשלת ישראל התנגדה להצעה, אך הביעה נכונות להמשך משא ומתן בנושא. בֶּרְנָדוֹט, שנתפס זה מכבר כאנטישמי, הקשה בתוכניתו הפרו-ערבית על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. לקראת בואו לירושלים הפיץ ארגון הלח"י קריקטורת אזהרה כדי להרחיקו מהארץ, ולמחרת העברת תוכניתו לאו"ם התנקשו אנשי לח"י בחייו, שעות ספורות לאחר שהגיע לירושלים.
בי"ג באלול תש"ח (17.9.1948) התנקשו אנשי לח"י בירושלים ברוזן ברנאדוט, שבמהלך מלחמת העצמאות היה מתווך מטעם האו"ם בנוגע לחלוקת ארץ ישראל, בין מדינת ישראל למדינות ערב. בראנדוט נודע זה מכבר בשנאתו ליהודים, ואנשי ארגון לח"י התנגדו לתוכניתו לבנאום ירושלים ומסירתה לידי הערבים (ראה לעיל י"ב באלול). בעקבות ההתנקשות, שנתפסה בעיני רבים כרצח, נחקקה "פקודת מניעת טרור" על ידי 'מועצת המדינה הזמנית'. כתוצאה מהחקיקה הוכרזו לח"י ו'חזית המולדת' כארגוני טרור ונעצרו כ-200 איש. כתוצאה מכך תוך זמן קצר פורק סופית ארגון הלח"י בירושלים ובהמשך גם האצ"ל.
חלקי המקלע, איתו ירה מפקד כוח הלח"י יהושע כהן בבראנדוט, נמצאים כיום בבית מורשת משטרת ישראל.
בתמונה: הפגנת אנשי לח"י נגד בראנדוט והתערבותו בענייני ירושלים.
ט"ז באלול תרס"ו (6.9.1906) דוד בן גוריון עלה לארץ ישראל, בהיותו כבן 20. הוא נהג לומר שנולד פעמיים, אחת כשיצא מבטן אמו, ובבואו לארץ נולד בפעם השניה. ולימים, היה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.
המלצת צפייה: סרטון עוצמתי על בן גוריון מארכיון המדינה, בהנחיית יצחק נבון, עוזרו האישי והנשיא החמישי.
הרומאים הלכו בדרכי מלכי יון קודמיהם, והיו מענים את הכלות היהודיות ואונסים אותן לפני שנישאו לבעליהן, "ומנעו את ישראל שלא לשמוח עם נשותיהם". לכן נאלצו היהודים לקיים חתונות בחשאי, ולא יכלו להכנס ולצאת מהעיר ביום אלא בלילות. וביום י"ז באלול יצאו הרומאים מעצמם מירושלים, ונעשה יום טוב ליהודים.
(מגילת תענית, ופירוש האשל)
עשרת המרגלים שאמרו דברי גנות על ארץ ישראל נענשו בי"ז בתמוז ונמשכה מחלתם עד שמתו בי"ז (ויש אומרים ב-ז) באלול. יש הנוהגים להתענות ביום זה מפני הצרות שארעו לאבותינו (שו"ע או"ח תקפ, א-ב). עיקר התענית היא מפני שמסתבר שעשו תשובה, ובכל זאת נענשו עונש גדול על חטאם ולא זכו שתתקבל תשובתם להצילם ממיתה, והמתענה מתעורר על ידי כך להתאמץ לחזור בתשובה שלמה (בית יוסף שם, ושו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' יד).
ח"י באלול תרפ"ב (11.9.1922) הוא המועד הרשמי בו ממשלת בריטניה [או מדוייק יותר – המנהל האזרחי הבריטי בראשות הנציב העליון] קבלה את המנדט מחבר הלאומים על ארץ ישראל. כוונתו המוצהרת של שלטון המנדט הייתה להקים "בית לאומי ליהודים בארץ ישראל", ברוח הצהרת בלפור, ולמטרה זו עודד כתב המנדט עלייה של יהודים והקצאת קרקעות להתיישבותם, ואף סייעו הבריטים לביסוס מוסדות ההנהגה היהודית לקראת הקמת מדינה עצמאית. בהמשך חלו שינויים לרעת היישוב היהודי ולמעשה חרגו הבריטים יותר ויותר ממטרה ראשונית זו.
בח"י באלול ה'תנ"ח* נולד הבעש"ט מייסד תנועת החסידות (ע"פ מסורת חב"ד).
בתאריך זה נולד גם האדמו"ר הזקן בשנת תק"ה, מייסד חסידות חב"ד וממשיכי דרכו של הבעש"ט.
ח"י באלול הוא גם יום הסתלקותו של המהר"ל מפראג (בשנת שס"ט), ולאורך הדורות ראו חסידים בצירוף מועדים זה עדות גלויה לקשר הנשמתי הישיר שבין המהר"ל מפראג ומשנתו לבין תנועת החסידות, ואמרו כי כאשר נשמת המהר"ל עלתה השמיימה היא פעלה פעולה רוחנית בשמיים שהופיעה לימים בנשמות גדולי החסידות הללו.
*ישנן דעות נוספות לגבי שנת הולדתו: שמעון דובנוב כתב שנולד בשנת ה'ת"ס (אך יש טוענים שזו טעות סופר). לפי מסורת מרבי אברהם יעקב מסדיגורה (הראשון), נולד הבעש"ט בשנת ה'ת"נ.
רבי יהונתן ב"ר נתן נטע אֶיְיבֶּשִיץ נלב"ע בכ"א באלול תקכ"ד (1764) ונטמן בבית העלמין בפראג.
היה מגדולי פוסקי ההלכה באשכנז בדורו, מחבר ספרי יסוד בהלכה, קבלה ודרשנות, ורבם של קהילות אה"ו – אלטונא, המבורג, וואנדסבק. נולד בערך בשנת תנ"ד (1694) לרבי נתן נטע, שכיהן כרב בעיר אייבשיץ. בצעירותו, לאחר שנתייתם מאביו, גלה למקום תורה, לעיר פרוסטיץ, הסמוכה לישיבתו של מהר"ם אייזנשטט בעל ה"פנים מאירות". בסוף שנת תע"ד נקרא לעמוד בראשות הישיבה בפראג, ובתשרי תצ"ז, לאחר שנפטר רב העיר, רבי דוד אופנהיים, נבחר רבי יהונתן למלא את מקומו. בשנת תק"ב עבר לרבנות מיץ למלא מקומו של בעל ה"פני יהושע", שעבר משם לכהן כרבה של פרנקפורט. בשנת תק"י החל לשמש כרב קהילות אה"ו הנכבדות.
בספרו 'יערות דבש' (חלק א דרוש ד, ד"ה והטעם), כתב כי מכוח הידיעה שאף על פי שהקב"ה סילק שכינתו מכל הבית בעת החורבן, הוא השאיר רושם מקדושת כבודו אצל הכותל המערבי, וכביכול תקע שם יתד נאמן ושריד שממנו תשרה השכינה בעתיד על המקדש, לכן "אם אשכחך ירושלים – תשכח ימיני", כי כשם שאי אפשר לשכוח את יד ימין כך שיכחת קדושת המקדש היא בלתי אפשרית כי עדיין רוח קדשו במערב.
אחרי שגברה יד החשמונאים על היוונים וגרשום מארץ ישראל, קבעו מחדש בתי דינים לפי מנהג ישראל ושבו להרוג את המשומדים שהמירו דתם ונעשו מנוכרים לעדת ישראל. בתחילה נתנו למומרים שלשה ימים לשוב בתשובה, אך משלא שבו מרשעתם הרגום, ואותו יום היה כ"ב באלול ועשאוהו יום טוב שקיימו בהם את הדין.
(מגילת תענית, ופירוש האשל)
בכ"ג באלול תשנ"ה (18.9.95 לסה"נ) עלתה בסערה השמימה נשמתו הטהורה של רב הכותל והמקומות הקדושים, המקובל רבי מאיר יהודא גץ. "הכותל נותר יתום", אמרו אז סדרנים בכותל ומפקדי המשטרה מהשנים האחרונות.
מדבריו על הכותל המערבי:
"תפקיד 'רב הכותל' שונה מתפקיד כל רב, הן באיכות והן בכמות… זהו המרכז הרוחני־דתי של כלל עם ישראל בכל העולם כולו, והפניות שמגיעות, באות לא רק מאנשים בארץ אלא מכל העולם כולו.
רש"י בפירושו לגמרא אומר (ברכות ח, א): 'יש אוזניים לכותל' [גדולי ישראל דרשוהו על הכותל המערבי], וההסבר הוא שהכותל פרוץ ופתוח, השכינה שורה בו, כי היא קולטת בתוך אבניה את כל פניותיהם ובקשותיהם הפרטיות.
הכותל המערבי הוא ה'פסיכיאטר' של האומה הישראלית. בעצם מה תפקידו של פסיכיאטר? קודם כל הוא נותן אפשרות לאדם לשוחח, מדובב אותו שיגלה מה לוחץ עליו, מה מעיק עליו. כך הכותל, מעורר את האדם ומדובבו. וכשאדם משִׂיח את מר לבו, הוא מרגיש הקלה, הוא יודע כי לאחר שתשקע השמש ואפלה תרד לעולם, יבוא המחר ושוב יפציע השחר, ושוב תזרח השמש".
לחצו להאזנה ל'סיור רדיופוני מוקלט' במנהרות הכותל בהדרכת הרב גץ.
בכ"ה באלול ג'תכ"ה (3425 לבריאת העולם), במסגרת 'שיבת ציון', הושלמה בניית חומת ירושלים וביצורה על ידי הבנאים היהודים: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כָּל אוֹיְבֵינוּ וַיִּרְאוּ כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵינוּ וַיִּפְּלוּ מְאֹד בְּעֵינֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי מֵאֵת אֱלֹהֵינוּ נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַזֹּאת" (נחמיה ו, טו-טז).
כשעלה נחמיה הנביא לירושלים מצא את העיר חרבה, החומה פרוצה ושעריה אכולי אש. נחמיה דרש מהעם לבנות את חומת ירושלים מחדש, ואכן למרות התנכלויות צרי-יהודה, החלה המלאכה ביום ג' במנחם־אב ונמשכה 52 ימים: "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח, וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים וְהַתּוֹקֵעַ בַּשּׁוֹפָר אֶצְלִי" (נחמיה ד, יא-יב).
כ"ה באלול הוא היום הראשון למנין ימי העולם הנברא, בו החלו ששת ימי בראשית שהסתיימו בבריאת האדם ביום א' בתשרי (שחל ביום ו'). עם תחילת בריאת העולם נבראו גם הניגודים המשלימים זה את זה – שמים וארץ, אש ומים, אור וחושך…
מקור: הכותל המערבי בציר הזמן.
אירועים נוספים
Amis et frères juifs résidents en France vivants en ces derniers temps des jours compliqués de violence et de saccages , nous vous invitons à formuler ici vos prières qui seront imprimés et déposées entre les prières du Mur des lamentations .
