סדר הדלקת נרות שבת
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל שַׁבָּת.
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבותֵינוּ. שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתורָתֶךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות: וְעָרְבָה לה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָיִם. כִּימֵי עולָם וּכְשָׁנִים קַדְמונִיות:
אחר כך
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁתְּחוֹנֵן אוֹתִי (וְאֶת אִישִׁי וְאֶת בני וְאֶת אמי וְאֶת אבי) וְאֶת כֹּל קְרוֹבַי, וְתִתֶּן לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל חַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים, וְתִזְכְּרֵנוּ בְּזִכְרוֹן טוֹבָה וּבְרָכָה, וְתִפְקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים, וְתַשְׁכֵּן שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵינוּ, וְזַכֵּנוּ לְגַדֵּל בָּנִים וּבְנֵי בָנִים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים אוֹהֲבֵי יְיָ, יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת זֶרַע קֹדֶשׁ, בַּיְיָ דְּבֵקִים וּמְאִירִים אֶת הָעוֹלָם בְּתּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וּבְכָל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. אָנָּא, שְׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי בִּזְכוּת שָׂרָה וְרִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה אִמּוֹתֵינוּ, וְהָאֵר נֵרֵנוּ שֶׁלֹּא יִכְבֶּה לְעוֹלָם וָעֶד, וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. אָמֵן.
זמני כניסת השבת
לבדיקת קריא בתורה לפי תאריך
דבר תורה לפרשת השבוע
"קנאות"- פרשת פנחס
פרשת פנחס – תשפ"ה
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
קנאות, כשהיא נובעת מעיניים צרות ולב רע, אין מידה מגונה הימנה. אבל יש קנאות שאותה משבחת התורה ואותה אנו מזכירים בהערצה עד היום. זו הקנאות של פנחס נכדו של אהרן הכוהן.
בימים הנוראים, כשעם ישראל שופך נפשו לפני אלוקים ומבקש זכויות, באחת מהתפילות שבסוף הסליחות אנו מבקשים:
רַחֲמָנָא אִידכַּר לָן קַנָּאוּתֵהּ דְּפִינְחָס קֵנָּאָה (-א-ל רחום, זכור נא לנו את קנאותו של פנחס הקנאי).
הסיפור של פנחס התרחש בשלהי ימי עם ישראל במדבר. מגפה השתוללה במחנה ישראל ובתוך זמן קצר הביאה למותם של 24,000 בני אדם. פנחס, איש די אנונימי עד לאותו רגע, יכול היה לשבת באוהלו ולהמתין עד יעבור זעם, אבל הוא ידע את סיבת המגפה:
”וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל"
(במדבר כ"ה, א-ג)
בשיאו של החטא, שמכונה במקורותינו "חטא בעל פעור" קם נשיא שבט שמעון וביצע חטא מגונה עם כזבי בת צור נשיא מדיין. המקרה המזעזע, הפומבי, גרם לסערה גדולה במחנה; איש לא ידע מה לעשות עד שקם פנחס מתוך הקהל, והרג את שניהם יחד ברגע שהם היו עסוקים בביצוע המעשה המגונה.
פנחס היה איש שלום שהיה יצוק מדמותו של סבו אהרן. לא לחינם מדגישה התורה בפתח פרשת פנחס את עובדת היותו נכד אהרן הכהן שהיה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות" (מסכת אבות, א, ה), כפי שנאמר:
"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
(במדבר כה, יא)
אלוקים הבין לליבו של פנחס וידע את מניעיו. זו לא הייתה קנאות חמומת מוח הנובעת מרתיחה פנימית בלתי מבוקרת. זו הייתה התמסרות למען הצלת עם ישראל. בתלמוד מובא שבמעשהו היה מוכן לאבד את העולם הזה ואת העולם הבא. הוא הביט בעיניים כלות על עשרות אלפי הרוגי המגפה ולא יכול היה לעמוד מנגד. זו הקנאות שהתורה מעריכה כמודל לחיקוי, זו שאין בה כל שאיפה לשלהוב יצרים והלהטת רוחות, אלא שמניעיה באים מתוך רגשי אהבת ישראל.
שנים רבות אחרי המעשה, כאשר ישבו בני ישראל בארץ ישראל, הוכיח פנחס את תכונותיו המנהיגותיות, שביטאו יותר מכול את יישוב הדעת (היפך מקנאות חמומת מוח) ואת רדיפת השלום (היפך מקנאות מזויפת המחרחרת ריב). בספר יהושע (פרק כ"ב, יא-יב) מסופר שעם ישראל כולו התאסף למלחמה נגד בני ראובן שבנו "אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֶל מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן אֶל עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"… וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא (!) כשחלק מהטענה היתה:
הַמְעַט לָנוּ אֶת עֲוֺן פְּעוֹר אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיְהִי הַנֶּגֶף בַּעֲדַת ה' ?
(פרק כ"ב, י"ז)
אולם פנחס, הכהן הגדול, שקנה עולמו דווקא באותו "עוון פעור" עת השתמש במידת הקנאות, הקשיב לדברי בני ראובן, והשתכנע שאין כוונתם רעה. הוא השכין שלום בעם, ובכך מנע מלחמת אחים שתוצאותיה היו עלולות להיות הרון אסון. ולא בכדי זכה לשכרו:
"לָכֵן אֱמֹר, הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"…
(במדבר כה יב)
פנחס מלמד אותנו שקנאות אמיתית איננה נובעת מכעס או מגאווה, אלא מתוך תחושת אחריות עמוקה. אין מטרתה לעורר מחלוקת, אלא להגן על הקהילה כאשר אחרים קופאים על שמריהם. ובו בזמן, סיפורו של פנחס מזכיר לנו שגם אדם שפעל בעבר בקנאות נועזת, יכול להפוך למנהיג של שלום והבנה.
ספר בראשית
ספר בראשית מכיל את: פרשת בראשית , פרשת נח ,פרשת לך לך , פרשת וירא , פרשת חיי שרה , פרשת תולדות , פרשת ויצא , פרשת וישלח , פרשת וישב , פרשת מקץ , פרשת ויגש , פרשת ויחי
ספר שמות
ספר שמות מכיל את: פרשת שמות , פרשת וארא , פרשת בא , פרשת בשלח , פרשת יתרו , פרשת משפטים , פרשת תרומה , פרשת תצוה , פרשת כי תשא , פרשת ויקהל , פרשת פקודי
ספר ויקרא
ספר ויקרא מכיל את: פרשת ויקרא, פרשת צו, פרשת שמיני, פרשת תזריע, פרשת מצרע, פרשת אחרי מות, פרשת קדושים, פרשת אמור, פרשת בהר בחקתי
ספר במדבר
ספר במדבר מכיל את:
פרשת במדבר • פרשת נשא • פרשת בהעלותך • פרשת שלח • פרשת קרח • פרשת חקת • פרשת בלק • פרשת פינחס • פרשת מטות • פרשת מסעי
ספר דברים
פרשת דברים, פרשת ואתחנן, פרשת עקב, פרשת ראה, פרשת שופטים, פרשת כי תצא, פרשת כי תבוא, פרשת נצבים, פרשת וילך, פרשת האזינו, פרשת וזאת הברכה
תגיות:
אולי יעניין אותך
-q42lp1jtpbwff35uj4h5dqrjy95bqobqxzbw6ilxck.jpg?quality=100&f=auto "המסע-לירושלים-3")
-q42lp0lzihv53h77om2it903cv9yiz80luoep8nbis.jpg?quality=100&f=auto "Gross292_Large")
