למעשה, עם ישראל כלל לא היה מעוניין בארץ מואב. להיפך. משה נצטווה: "אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלמה, כי לא אתן לך מארצו ירושה" (דברים ב, ט). אך המואבים לא ידעו זאת, או שלא האמינו, ופנו לקוסם המפורסם בעולם העתיק, בלעם בן בעור. קוסם זה נודע ? לפחות בדמיונם של עמי המזרח הקדום שבכוחו לחולל ניסים באמצעות הדיבור. הוא היה מברך או מקלל, והמואבים ייחסו לדיבוריו משמעות רבה.
לאחר וויכוח קצר יצא בלעם לעבר מואב, לא לפני שאלוהים התגלה אליו (!) והסביר לו שבמקרה הזה, אין לו שום סיכוי להצליח. אתה יכול לרצות לומר מה שתרצה, אך פיך לא יהיה בשליטתך ? "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה" (במדבר כב, כ). בלעם יוצא לדרך, ולאחר דרמה שהיא סיפור העומד בפני עצמו, כשהוא מתמודד מול האתון ומול מלאך, הוא מגיע למואב ויוצא יחד עם בלק לראות את המחנה העצום של עם ישראל, ולקלל אותו.
שוב ושוב הוא מנסה לקלל, אך מפיו יוצאות ברכות במקום קללות. ברכות אלו מעניינות מאוד, שכן כאמור, לא בלעם הוא שיזם אותן אלא אלוהים הכניס אותן בפיו. נתבונן במשפט אחד מתוך ברכות אלו:
"הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא."
(במדבר כג, כד)
רוב הפרשנים ביארו ברכה זו כרומזת על העתיד הקרוב שציפה לעם ישראל. הן העם עמד לפני הכניסה לארץ כנען, שם מחכים לו עמים וממלכות שלא יקבלו את פניו בברכה. מאבק קשה נכון לעם עם כניסתו לארץ כנען, ובלעם מתנבא ? בעל כורחו ? כי עם ישראל יקום על אויביו כאריה, ינצח אותם ויכבוש את ארצם.
אך פרשן התורה הדגול, רש"י (רבי שלמה יצחקי, צרפת, המאה ה-11) ראה בברכה זו רמז למאבק מסוג אחר, וכך פירש אותה:
"כשהם עומדים משנתם בשחרית, הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצוות: ללבוש טלית, לקרוא את 'שמע ישראל' ולהניח תפילין."
הניצחון עליו מדבר בלעם, מלמד אותנו רש"י, איננו חד-פעמי, ואיננו סיפור היסטורי על העבר הרחוק. הוא ניצחון יום-יומי, שמתרחש כאן ועכשיו בלבו של כל אדם. ניצחון שתמיד יקדם לו מאבק, קטן או גדול, בין העצלות והדחיינות ובין תחושת החובה והנאמנות לקיום המצוות; בין הנטייה הטבעית ובין תפיסת עולם ערכית.
נשים לב שרש"י איננו מתאר מצוות נדירות שאדם מקיים במשך חייו, אלא מתמקד במצוות שבכל בוקר: לבישת טלית, קריאת שמע והנחת תפילין. בכל בוקר אדם פותח דף חדש בחייו. כיצד ייראה היום הזה? מה יהיה הקו המנחה שלו? מי ישלוט ביום הזה ? היצרים או הערכים?
בכל יום אדם בוחר את בחירת חייו: להיות שפל או מרומם, ללכת אחר הרצון או אחר האמונה. זהו מאבק, והמילים ששם אלוהים בפיו של בלעם מבטיחות את הניצחון: העם הזה, העם היהודי, הוכיח שאכן הנבואה התגשמה. אלפי שנים הוא שמר על זהותו, על נאמנותו לערכי התורה ולקיום המצוות, ואנו, חוליה בשרשרת מדהימה זו ? מצטרפים אל הניצחון הקטן, אך המשמעותי, ובוחרים בכל בוקר מחדש להיות בני אדם ערכיים ויהודים נאמנים.
