פרשת שבוע

הבעיה במחלוקת אינה בכך שאנשים שונים מחזיקים בדעות ובגישות שונות. זה דווקא טבעי ומבורך. הבעיה במחלוקת היא מה אני עושה כאשר הרצון שלי אינו

נעשה כאן מבחן למשה – האם הוא מנהיג שמתמסר אל העם ורוצה בטובתו, או שהוא מעדיף את טובת עצמו.

עבד אינו נתבע ליטול אחריות על מעשיו, אך בן חורין נדרש להכיר באחריותו על מעשיו, על הסובב אותו, על עתידו

הנזיר שמקבל על עצמו להתעלות למדרגה גבוהה של קדושה, עושה זאת בעקבות הזמנה שקיבל

אם נבין כי מנהיג נקרא להיות בעמדה של למידה מתמדת, לאמץ נקודות מבט של אחרים שסביבו, להעריך את יכולותיהם של האחרים ולעבוד בשותפות אמת

כאשר אדם עמל בלימוד תורה, כלומר אינו מסתפק בהבנה שטחית וראשונית אלא חותר להבנה מעמיקה של שורשי ההלכות ויסודות האמונה והמוסר, ניתן להניח שהוא

כאשר נכיר כי כולנו עבדיו, נבין כי אין לנו את הזכות להשתרר האחד על זולתו

ככל שאדם משקיע יותר כדי להיות ראוי לתפקידו, כך הוא מבצע את תפקידו בצורה טובה יותר. זה נכון לכוהנים כמו שזה נכון להורים, למורים,

עלינו לכבד את הזקן כי הוא העליון. זאת משום שלכל אדם זקן יש את מה שאין לאף צעיר

אם כן, אנו חוזרים אל השאלה: מדוע איסור זה – חמור ומזעזע ככל שיהיה – מופיע ברשימת איסורי גילוי עריות? הלוא מדובר על איסור

לשמיעת קריאת התורה לפרשת שבוע