בי"א בסיוון תש"ד נרצח הרב שלמה זלמן אהרנרייך הי"ד, אב"ד שימלוי, בידי הנאצים ימ"ש. הרב אהרנרייך היה שופך דמעותיו כמים בכל תפלותיו בעת שהזכיר את ציון וירושלים, ואף זכה לחונן עפרה פעמיים (בתר"צ ובתרצ"ה). למחרת חג שבועות תש"ד הועלו הרב וקהילתו לרכבת למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נספה עם עשרות מבני משפחתו.
בספרו 'אבני המקום' (אבן שתיה אות קכב), הסביר כי בתוך תאור החורבן שבמגילת איכה הכניס הנביא ירמיה דברי נחמה לחזק בנו את הוודאות בנצחיותה של ירושלים. 'היתה כאלמנה' אומר הנביא, ירושלים דומה לאשה אלמנה שלעולם קשורה עם בעלה הראשון. כך – הסביר הרב אהרנרייך – בחורבן המקדש השאיר ה' רושם מקדושת השכינה בירושלים בכותל המערבי, ומשום כך לעולם לא תזוז השכינה מירושלים, ועם ישראל נשאר קשור לנצח עם הקודש והמקדש.
מסופר על הרב אהרנרייך כי מיד בהגיעו לאדמת ארץ ישראל השתטח מלוא קומתו על הארץ ונשק את עפר הקודש תוך בכיות נוראות על חורבן הקודש והמקדש. אחר כך שם פעמיו לעלות לירושלים, ועוד ביום הראשון הזדרז לראות ולהראות ליד הכותל המערבי שריד בית מקדשנו ותפארתנו, לאחר שטהר גופו וטבל במקווה בכדי להעלות קדושה וטהרה על נפשו הטהורה, להכין עצמו למעמד נשגב וקדוש זה בהכנה רבה. "ומה נורא היה המחזה לראות את רבינו מופיע ברוב הדר גאונו ותפארתו, בליווי עם רב ליד המקום הקדוש, שהיה מתפלל כל יום מתי יזכה להיות שם. ואין לתאר על הכתב הופעתו זו הראשונה, בכיותיו ויללותיו על צער גלות השכינה עברו למעלה ראש, וחדרו ללבות קהל הנוכחים, וכל לב נמח וכל עין תדמע ממעמד זה. ומני אז פקד את המקום הקדוש תכופות פעמים אין ספור במשך זמן שהותו בארץ הקודש".
עוד סיפרו: "כאשר הלך להתפלל בחג השבועות, יום מתן תורתנו, לפני הכותל המערבי להיות נוכח במקום אשר נצטוו אבותינו לעלות וליראות ביום זה – נתכבד להיות ש"ץ בתפלת מוסף, וכאשר הגיע לתפלת 'אתה בחרתנו מכל העמים', התפרצו מלבו קולות אימים וזעקה ונפל ארצה, ותוך בכיות עצומות וזעקות נוראות חזר על תיבות 'אתה בחרתנו' לאין שעור, ורק לאחר שהקימוהו מהארץ המשיך בתפלתו ששברה כל לב…".
הרב אהרנרייך חשק מאוד לבקר פעם שלישית בארץ ישראל באחרית ימיו, כדי שיוכל להיות נוכחַ ליד הכותל המערבי בזמן הקרבת הפסח. לאחר שהכין כל צרכי הנסיעה, הפצירו בו בני ביתו ובני העיר בתחנונים שיחוס על עצמו ועליהם ולא יסתכן בנסיעה בלב ים. "באשר הוא כבר זקן שהגיע לגבורות, נעתר לבקשתם ובטל רצונו מפני רצונם" (הקדמה ל'אבן שלמה', תולדות רבנו מבן המחבר, עמ' לג).
