יום פטירת אלכסנדר ינאי (לפי גירסה אחת)
כ' שבט – נפטר המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שהיה כהן אך נקשר עם כת הצדוקים והרג את חכמי התורה, וביום שנפטר היתה שמחה בישראל. (לדעה אחרת היה זה ב-ב' שבט – ראה שם בהרחבה)
| ראשון | שני | שלישי | רביעי | חמישי | שישי | שבת |
|---|---|---|---|---|---|---|
 כ' שבט01/02 | כ"א שבט 02/02 | כ"ב שבט 03/02 | ||||
| כ"ג שבט 04/02 | כ"ד שבט 05/02 | כ"ה שבט 06/02 | כ"ו שבט 07/02 | כ"ז שבט 08/02 | כ"ח שבט 09/02 | כ"ט שבט 10/02 |
| ל' שבט 11/02 | א' אדר 12/02 | ב' אדר 13/02 | ג' אדר 14/02 | ד' אדר 15/02 | ה' אדר 16/02 | ו' אדר 17/02 |
| ז' אדר 18/02 | ח' אדר 19/02 | ט' אדר 20/02 | י' אדר 21/02 | י"א אדר 22/02 | י"ב אדר 23/02 | י"ג אדר 24/02 |
| י"ד אדר 25/02 | ט"ו אדר 26/02 | ט"ז אדר 27/02 | י"ז אדר 28/02 | י"ח אדר 29/02 |
קרדיט: זמני היום מאתר: hebcal.com הלימוד היומי: torahcalc.com
לוח השנה לחודש פברואר 2176 כולל 29 ימים ומתפרס בין כ׳ בשבט תתקל״ו לבין י״ח באדר א׳ תתקל״ו.
פרשת יתרו • פרשת משפטים • פרשת תרומה • פרשת תצוה
בלוח ניתן לבחור ולהציג לכל יום דף יומי, דף שבועי, משנה יומית, פרק יומי, נ״ך יומי, תהילים יומי, רמב״ם יומי, ספר המצוות, פרקי אבות, חפץ חיים, שמירת הלשון, קיצור שולחן ערוך, ערוך השולחן וירושלמי יומי.
נתוני הלוח העברי וזמני השבת באדיבות Hebcal.
כ' שבט – נפטר המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי, שהיה כהן אך נקשר עם כת הצדוקים והרג את חכמי התורה, וביום שנפטר היתה שמחה בישראל. (לדעה אחרת היה זה ב-ב' שבט – ראה שם בהרחבה)
בכ' בשבט תשכ"ט (1969 לסה"נ) בהיותו קרוב לגיל 80, נפטר הרב עובדיה הדאיה ראש ישיבת המקובלים בית־אל ברובע היהודי.
הרב הדאיה נמנה על זקני הרבנים בירושלים שבררו לעומק ופסקו בהלכות הכותל המערבי והר הבית כאשר חזרו להיות אקטואליות אודות לשחרור ירושלים ב'מלחמת ששת הימים'. במאמרו "בשאלת מקום השחרור" שפורסם לאחר המלחמה ('שבילין' שנה ז גליון כ) קבע הרב הדאיה כי אין לנו רשות עתה להכנס בכל שטח הר הבית, אלא עלינו להבין שיש מדרגות בקדושה: כל שטח ארץ ישראל קדוש מכל הארצות, ויותר מכך קדושתה של ירושלים עיר הקודש, ויותר מכך הר הבית, ולכן כל הקרוב לחומת הר הבית עליו להיזהר בקדושתו, וכל המרבה לסדר שם בתי כנסיות ומדרשות סביב הר הבית הרי זה משובח, ועל ידי כך תתקרב הגאולה. הרב הדאיה הביע תקוותו לגבי השטח הסמוך לכותל המערבי: "ומי יתן והיה אם היו קובעים ברחבת הכותל, בית מקדש מעט, שבו יהגו בתורה יומם ולילה, משמרות משמרות, שבזה יהיה עילוי לשכינה שלא זזה מכותל מערבי, ויתקיים בנו (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים", ונזכה לגאולת עולמים במהרה בימינו אמן" (מאוחר יותר נכנסו דבריו לסדרת השו"ת שלו 'ישכיל עבדי' חלק ח).
בכ' בשבט שנת ב'קצ"ח (2198 לבריאת העולם; 1562 לפני הספירה הנוצרית) ילדה זלפה את אשר, בנו השמיני של יעקב אבינו. לפי המסורת חי אשר 123 שנים ונפטר בתאריך בו נולד. (סדר הדורות הקצר).
אלי כהן הי"ד היה מרגל ישראלי שפעל בסוריה מטעם ‘המוסד’. הוא זכור בישראל ובעולם כאחד מגדולי המרגלים למען מדינת ישראל. ניצחון ישראל בחזית הסורית במלחמת 'ששת הימים' מיוחס בעיקר למידע המודיעיני שהעביר כהן לישראל.
בכ"א בשבט תשכ"ה (24 בינואר 1965) הודיעה סוריה כי לכדה את אלי כהן, וזמן קצר לאחר שנתפס הוצא להורג.
בכ"א בשבט תשט"ו (13.2.55) רכשה ממשלת ישראל את מרבית מגילות ים המלח, מגילות גנוזות שנתגלו במערות קומראן ובאתרים נוספים באזור מדבר יהודה (נקראות גם 'מגילות מדבר יהודה'). גילוי המגילות, בשנות הארבעים והחמישים – ערב הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, נחשב לאחד הממצאים הארכאולוגיים החשובים בארץ ישראל. המגילות נרכשו בין השאר מידי בדואים תושבי האזור וסוחרי עתיקות.
חלק מהמגילות מוצגות כיום ב'היכל הספר' שבמוזיאון ישראל בירושלים, וניתן לצפות בתוכנן באתר אינטרנט ייעודי.
המלך היווני גסקלגס [יש מזהים אותו עם הקיסר קליגולה], שלח שליחים להעמיד צלמים בהיכל המקדש. גדולי ירושלים שמעו זאת בערב חג סוכות והתמלאו צער ופחד, אך שמעון הצדיק אמר להם: "עשו מועדיכם בשמחה… מי ששיכן שכינתו בבית הזה, כשם שעשה ניסים לאבותינו בכל דור ודור, כך יעשה לנו ניסים בזמן הזה". כעבור זמן הגיעה אגרת ובה כתוב שנהרג גסקלגס ובטלו גזרותיו. בכ"ב בשבט, בטרם הספיקו להכניס את הצלמים להיכל, נטלו היהודים את הצלמים מידי השליחים וגררו אותם, ומאז קבעוהו ליום טוב שאסור בהספד. (מגילת תענית, ע"פ פי' האשל).
עם חורבן בית שני בטל ציון היום (בבלי ראש השנה יח ע"ב).
לדעת חוקרים, זהו המאורע המאוחר ביותר במגילה הניתן לזיהוי ודאִי עם מקורות חיצוניים.
בליל כ"ב בשבט תשמ"ד (1984) ניסו – וכמעט הצליחו – ארבעת חברי כנופיית ליפתא, או בלשונם: "כת בני יהודה", לפוצץ את המסגדים שעל הר הבית. הארבעה התגוררו בבית נטוש בכפר ליפתא, חלקם מעורערים בנפשם, ועסקו בעיקר בלימוד ספרי קבלה. חברי הכנופיה הצליחו לחדור למתחם הר הבית עם תרמילים ובהם מטעני חבלה בני עשרות קילוגרמים של חומר נפץ, אך התגלו על ידי שומר וקף. חוקר ירושלים, העיתונאי נדב שרגאי כתב בספרו "הר המריבה" (עמ' 172): "כנופיית ליפתא הייתה קרובה לפיצוץ מסגדי הר הבית יותר מכל קנאי יהודי אחר לפניה, ואך כפסע היה בינה לבין מימוש התוכנית".
בכ"ג בשבט תרצ"ד (1934 לסה"נ), התקיימה אסיפת באי־כח מוסדות התורה בבית הרב הראשי לישראל הראי"ה קוק, בדבר הצעת האדמו"ר מסטולין לארגון כתיבת ספר־תורה בשם כל ישראל.
בפגישה נכחו באי־כח של רוב הישיבות החשובות בארץ באותם ימים. הרב שמואל אהרן ובר, מזכיר הרבנות הראשית לישראל, רשם את פרוטוקול האסיפה.
בפתיחת הדיון הסביר הראי"ה קוק את הרקע לפגישה: "הרעיון היה בתחילתו שהס"ת יכתב לשם כלל ישראל בקדושה ובהדור, ויקראו בו על־יד הכותל המערבי, ויהיה לזכרם של גדולי ישראל שנסתלקו, מהחפץ חיים… ועד הגר"מ קלירס ז"ל, שנלב"ע היום הזה". וכן: "ספר־תורה זה יִקָּרֵא: 'ספר תורה בעד כל ישראל', הספר יקרא לפני כותל המערבי".
[[[תצלום מהפרוטוקול בכת"י המזכיר הרב וובר]]]
בכ"ג בשבט נתקבצו כל ישראל על שבט בנימין בענין פלגש בגבעה. ויש המתענים ביום זה מפני צרות שארעו לאבותינו (שו"ע או"ח סי' תקפ, א-ב).
בכ"ד בשבט ג'ת"י (3410 לבריאת העולם) נאמרה לזכריה נבואת נחמה על בנין ירושלים, ונבואתו עודדה את רוח גולי בבל (זכריה א, טז-יז): "כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים, בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת… עוֹד תְּפוּצֶינָה עָרַי מִטּוֹב וְנִחַם ה' עוֹד אֶת צִיּוֹן וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם".
בכ"ד בשבט תשל"ו (1976 לסה"נ) בהיותו כבן 90 נפטר הרב איסר יהודא אונטרמן, מי שהיה הרב הראשי לישראל בימי ההוד של שחרור ירושלים והמקומות הקדושים, ופעל רבות ונצורות לשמירה על קדושת מקום המקדש ולעיצוב סביבות רחבת הכותל ומנהגי המקום והלכותיו.
בימים שלאחר מלחמת 'ששת הימים' כתב הרב אונטרמן ('שאלת השטחים ששוחררו', "שנה בשנה" תשכ"ח, עמ' 104): "בית המקדש חי תמיד בלבבנו, ואנו מזכירים אותו שלוש פעמים ביום (בברכות תפילת עמידה)… 'יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו' – היא תפילה שגורה על שפתותינו תמיד… מפני זה, היו אחינו באים ממרחקים לשפוך לבם בתפילה על יד הכותל, אשר לדברי חז"ל (שמות רבה פרשה ב, ב; ועוד): לא זזה השכינה משם. וכמה דווה לבנו שזרים השגיחו עלינו מאז נחרב הבית, שלא לעשות שום תיקון שם כדי להתפלל מתוך הרחבת הדעת. ברוך ה' כי המקום הזה עתה ברשותנו, וזה מקרב לבנו אל העבר הגדול, כששרתה שכינה בבית המקדש ולשם נקבצו המונים מבני ישראל ברגש עז ובהתלהבות עצומה להודות ולהלל לשמו הגדול של אבינו שבשמים".
בכ"ה בשבט תש"ב (1942) נרצח מפקד הלח"י (ארגון 'לוחמי חירות ישראל') יאיר שטרן בידי בלשים בריטים. לאחר הירצחו נולד בנו, יאיר שטרן, שהיה לעיתונאי ולימים מנהל הטלוויזיה הישראלית.
בכ"ו בשבט תרע"ד (22.2.1914), בהתקרבו לגיל 70, ביקר בארץ הברון בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד רוֹטְשִׁילְד ונהנה לראות את פריחת המושבות שבעצמו השקיע בהן לפני כשני עשורים.
בביקור היסטורי בירושלים נפגש הברון עם הרבנים ושוחח עמם בדבר הצורך לעודד את בני הישיבות לעסוק גם בעבודת האדמה במושבות חקלאיות, שכן טובת ישראל דורשת להעמיד את עמינו על הקרקע ('רוטשילד אבי הישוב ומפעלו בארץ ישראל', כתר-ירושלים, 1982,עמ' 108).
ביום הרביעי, כ"ט בשבט תרע"ד, בקרו הברון ורעייתו בכותל המערבי ובהר הבית, אולם "הברונית בת השר הצדיק מפפד"מ זצ"ל לא נכנסה פנימה, ביודעה שזהו איסור גדול, וחכתה עליו בשער הר הבית עד שיצא" ('המודיע', ט"ו באדר תרע"ד עמ' 3).
כששמע הראי"ה קוק לאחר מספר ימים על כניסתו מחוסר ידיעה של הברון, אבי ההתיישבות, לתוך הר הבית, הוא כאב על חילול ה' שנגרם מפני "ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר האסור", והתבטא על כך: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות הראי"ה, תרעז).
*מידע ותמונות על אשת הברון באתר "נשים על המפה" ובויקפדיה באנגלית.
{תמונת הברון והברונית בביקורם בזכרון בתרע"ד/תרפ"ה}
כ"ו שבט תרצ"ב (1932 לסה"נ) – רב הכותל הרב אורנשטין ביקש מסגן המושל הבריטי לאשר הבאת כלי־קודש חדשים אל הכותל. תשובת המושל היתה כי 'הרישיון ינתן בתנאי שלא יבוצע שינוי מהותי בצורת הכלים ובחומר ממנו נעשו עד כה, ובתנאי שמכל כלי מאושר ישמר העתק במשרד הממשלה, בתור דוגמא'. מששמע זאת הרב הראשי קוק, ביקש למסור למושל כי 'איננו יכול להסכים למסירת דוגמא של כלי קודש שתעמוד בבית הממשלה, וכי מוצא הוא דבר זה לעלבון הקודש'.
כמו כן התנגד הרב קוק להרחקת העניים מהכותל, והבהיר כי 'צדקה הוא צורך הכרחי לתפילה, ואנו חפצים על־ידי ישיבת העניים להמציא את האפשרות של נתינת צדקה לפני התפילה'.
(כותלנו, עמ' 200-201)
בכ"ו בשבט תרע"ד (22.2.1914), בהתקרבו לגיל 70, ביקר הברון בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד רוֹטְשִׁילְד עם רעייתו בארץ ישראל, בפעם הרביעית, ונהנה מלראות את המושבות פורחות בזכות היסודות שבעצמו הניח בהן לפני כעשרים שנה. ספינתו 'אטמה' עגנה ביפו, משם יצא הברון לסייר במושבות פתח תקווה, תל אביב וראשון לציון, וסיים בביקור היסטורי בירושלים (להרחבה ראו כאן בלוח – באירועי ירושלים). מירושלים חזר ליפו, הפליג לצור וחזר לטנטורה. סייר בזכרון יעקב ובחדרה. הפליג לחיפה, עלה לרכבת העמק וירד בעפולה, במרחביה ובכפר תבור. משם המשיך לטבריה ולדמשק.
בראשון לציון התייחס הברון לעזיבת הצעירים את הארץ, ושאל: "למה עוזבים צעיריכם את המושבה ואת הארץ? כל מה שאני עושה בארץ ישראל איני עושה בשביל יחידים אלא בשביל הכלל כולו. ואם הכוחות הרעננים, בני הנעורים יעזבו אותנו, מה תקוותנו כי נאחל לתוצאות טובות?" ('רוטשילד אבי הישוב ומפעלו בארץ ישראל', כתר-ירושלים, 1982,עמ' 107).
{שטר 500 או בול הברון}
בכ"ז בשבט ה'תרכ"ז (2 בפבר' 1867) יצאה משלחת המחקר של צ'ארלס וורן מאנגליה לארץ־ישראל, כדי לחקור את אספקת המים לירושלים ולשרטט מפות של מרחבי ארץ־ישראל. וורן קיבל על עצמו את המשימה בהתלהבות רבה וראה בה כמעט שליחות דתית: לחשוף את המקומות הקדושים, שהיו מכוסים במשך דורות בעפר ובאשפה, ואשר נשמרים בקנאות על־ידי השליטים התורכים המוסלמים.
(ע"פ צ'רלס וורן, ירושלים של מטה, ת"א 1987, עמ' 11)
בכ"ז בשבט תשנ"ז (פבר' 1997) ארעה מעל עמק החוּלה תאונה אווירית קשה בין שני מסוקי יסעור של חיל האוויר, בשעה שהובילו לוחמים מחטיבות הנח”ל, גולני, חיל השריון ומיחידות נוספות, אל מוצבי צה”ל בשטח רצועת הביטחון שהיתה אז בדרום לבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים.
[במבט היסטורי, מלבד הכאב הגדול שמלווה משפחות רבות עד היום, מתברר שהאסון הגביר את התמיכה הציבורית בקריאת מיעוט פוליטי לפינוי כוח צה”ל מדרום לבנון, פינוי שאכן התבצע לבסוף בי"ט באייר תש"ס (24.5.2000) בהנחיית ראש הממשלה אהוד ברק על ידי נסיגה חד-צדדית שהביאה לפירוק צד"ל (צבא דרום לבנון), ולאחריה נשא מזכ"ל חיזבאללה השייח' חסן נסראללה בעיירה הלבנונית בינת ג'בייל את "נאום קורי העכביש" במסגרת חגיגות הנצחון של החיזבאללה].
בתקופת החשמונאים, כ-24 שנים לפני התרחשות נס חנוכה, בכ"ח בשבט ג'תקצ"ח (3598 לבריאת העולם), הסתלק אנטיוכוס (השני) מירושלים, לאחר שבא אליה בראש חיל גדול וערך עליה מצור במטרה להחריבה ולהשמיד את כל היהודים. בשל ידיעות רעות על מלחמה בארצו מיהר אנטיוכוס לחזור למקומו, ושם נפל במערכה. עבור עם ישראל היתה זו המלחמה האחרונה [הישירה] מול היוונים, ומאז שקטו יהודה וירושלים מכל צריהם. יום שהסתלק מירושלים הפך ליום טוב ולשמחה ליהודים.
(ע"פ מגילת תענית ופי' האשל, ודברי החוקרים).
לפי זאב ח. ארליך מדובר כאן על אנטיוכוס (החמישי), המלך הסלאוקי, שבזמן המצור על ירושלים היה אמנם ילד קטן, אך ליזיאס שימש לו אפוטרופוס ולחם בשמו נגד מלכות החשמונאים לאחר שנצחו את אנטיוכוס הרביעי חודשים ספורים לפני כן.
(יעויין, ארליך, גבורת בית חשמונאי, עמ' 58).
בכ"ח בשבט תש"ח (8.2.48) יצאה ממרסיי אוניית המעפילים “לקוממיות” (כלומר – לקראת עצמאות), בדרכה לארץ ישראל, כשעל סיפונה מעפילים. היה זה מסעה השני של האונייה לארץ ישראל, אך הפעם היא נתפסה בלב ים על ידי משחתות בריטיות (ספינות קרב), והמעפילים גורשו לקפריסין. הפעלת הספינה וארגון המסע נעשו בידי המוסד לעליה ב’ של “ההגנה”.
ראו כ"ו בשבט תרע"ד, אירועים בתולדות ירושלים
ראו י"ג בשבט תשס"ג (2003).
ביום ל' בשבט תש"ח (10.2.1948) עצרו הבריטים בשכונת "בית ישראל" ארבעה מאנשי ההגנה והוליכום לשער שכם, שם הרגום הערבים והתעללו בגוויותיהם.
חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, הוציא לאור בווינה ובלייפציג את ספרו המוֹנוּמֶנְטָלִי "מדינת היהודים" בל' בשבט, א' דראש חודש אדר תרנ"ו (14 בפבר' 1896 לסה"נ), כשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון. בספרו, בהוצאת מ’ ברייטנשטיין, תאר הרצל את חזונו למדינה יהודית – כיצד הוא רואה את מדינת היהודים העתידה לקום. תאורו המפורט כולל אפילו התייחסות לשעות העבודה שיהיו נהוגות במדינה, תפישתה הכלכלית, המדינית, החברתית וכן הלאה.
בסיום ה'פתח דבר' לספר כתב הרצל: "במשך ימי גלותם האפלה כחשכת ליל לא חדלו היהודים מלחלום את החלום הנשגב הזה, לא פסק פיהם מלקרוא ברגש: "לשנה הבאה בירושלים"! עתה הגיעה העת להראות, כי בא החלום ויהי לאידיאה בהירה ומאירה כאור יומם".
(הספר ניתן לקריאה ברשת ולהעתקה מתוכו בפרוייקט בן-יהודה).
{תצלום הכריכה של המהדורה הנפוצה בארץ}
אמרו חכמינו ז"ל (בבלי תענית כט ע"א): "משנכנס אדר מרבים בשמחה", וכמו שנאמר במגילת אסתר: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", כלומר – נס ההצלה שארע באמצע חודש אדר, הנס שאנו מציינים בימי הפורים, קשור לכך שבכל החודש הזה יש מזל טוב לישראל (ע"פ תלמוד ירושלמי מגילה, ועוד).
לכן אמרו חכמינו שאם יש לאדם מישראל קובלנא משפטית נגד נוכרי שעשק אותו וכיוצ"ב, ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעה יתקיים בחודש אדר, מפני שיד ישראל אז על העליונה, שכך נגזר עלינו מן השמים (עי' חידושי הריטב"א שם).
ונהגו בכל קהילות ישראל להרבות כבר מראש חודש בשמחה ובהכנת הלב לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה.
{לוח מעוטר לר"ח אדר ופורים – Gross70}
מקור: הכותל המערבי בציר הזמן.
אירועים נוספים
Amis et frères juifs résidents en France vivants en ces derniers temps des jours compliqués de violence et de saccages , nous vous invitons à formuler ici vos prières qui seront imprimés et déposées entre les prières du Mur des lamentations .
