שבט – אדר תתקל"א / פברואר 2171

בכ"ו בשבט תרע"ד (22.2.1914), בהתקרבו לגיל 70, ביקר בארץ הברון בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד רוֹטְשִׁילְד ונהנה לראות את פריחת המושבות שבעצמו השקיע בהן לפני כשני עשורים.

בביקור היסטורי בירושלים נפגש הברון עם הרבנים ושוחח עמם בדבר הצורך לעודד את בני הישיבות לעסוק גם בעבודת האדמה במושבות חקלאיות, שכן טובת ישראל דורשת להעמיד את עמינו על הקרקע ('רוטשילד אבי הישוב ומפעלו בארץ ישראל', כתר-ירושלים, 1982,עמ' 108).

ביום הרביעי, כ"ט בשבט תרע"ד, בקרו הברון ורעייתו בכותל המערבי ובהר הבית, אולם "הברונית בת השר הצדיק מפפד"מ זצ"ל לא נכנסה פנימה, ביודעה שזהו איסור גדול, וחכתה עליו בשער הר הבית עד שיצא" ('המודיע', ט"ו באדר תרע"ד עמ' 3).

כששמע הראי"ה קוק לאחר מספר ימים על כניסתו מחוסר ידיעה של הברון, אבי ההתיישבות, לתוך הר הבית, הוא כאב על חילול ה' שנגרם מפני "ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר האסור", והתבטא על כך: "פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים" (אגרות הראי"ה, תרעז).

*מידע ותמונות על אשת הברון באתר "נשים על המפה" ובויקפדיה באנגלית.

{תמונת הברון והברונית בביקורם בזכרון בתרע"ד/תרפ"ה}

כ"ו שבט תרצ"ב (1932 לסה"נ) – רב הכותל הרב אורנשטין ביקש מסגן המושל הבריטי לאשר הבאת כלי־קודש חדשים אל הכותל. תשובת המושל היתה כי 'הרישיון ינתן בתנאי שלא יבוצע שינוי מהותי בצורת הכלים ובחומר ממנו נעשו עד כה, ובתנאי שמכל כלי מאושר ישמר העתק במשרד הממשלה, בתור דוגמא'. מששמע זאת הרב הראשי קוק, ביקש למסור למושל כי 'איננו יכול להסכים למסירת דוגמא של כלי קודש שתעמוד בבית הממשלה, וכי מוצא הוא דבר זה לעלבון הקודש'.

כמו כן התנגד הרב קוק להרחקת העניים מהכותל, והבהיר כי 'צדקה הוא צורך הכרחי לתפילה, ואנו חפצים על־ידי ישיבת העניים להמציא את האפשרות של נתינת צדקה לפני התפילה'.

(כותלנו, עמ' 200-201)

בכ"ו בשבט תרע"ד (22.2.1914), בהתקרבו לגיל 70, ביקר הברון בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד רוֹטְשִׁילְד עם רעייתו בארץ ישראל, בפעם הרביעית, ונהנה מלראות את המושבות פורחות בזכות היסודות שבעצמו הניח בהן לפני כעשרים שנה. ספינתו 'אטמה' עגנה ביפו, משם יצא הברון לסייר במושבות פתח תקווה, תל אביב וראשון לציון, וסיים בביקור היסטורי בירושלים (להרחבה ראו כאן בלוח – באירועי ירושלים). מירושלים חזר ליפו, הפליג לצור וחזר לטנטורה. סייר בזכרון יעקב ובחדרה. הפליג לחיפה, עלה לרכבת העמק וירד בעפולה, במרחביה ובכפר תבור. משם המשיך לטבריה ולדמשק.

בראשון לציון התייחס הברון לעזיבת הצעירים את הארץ, ושאל: "למה עוזבים צעיריכם את המושבה ואת הארץ? כל מה שאני עושה בארץ ישראל איני עושה בשביל יחידים אלא בשביל הכלל כולו. ואם הכוחות הרעננים, בני הנעורים יעזבו אותנו, מה תקוותנו כי נאחל לתוצאות טובות?" ('רוטשילד אבי הישוב ומפעלו בארץ ישראל', כתר-ירושלים, 1982,עמ' 107).

{שטר 500 או בול הברון}

בכ"ז בשבט ה'תרכ"ז (2 בפבר' 1867) יצאה משלחת המחקר של צ'ארלס וורן מאנגליה לארץ־ישראל, כדי לחקור את אספקת המים לירושלים ולשרטט מפות של מרחבי ארץ־ישראל. וורן קיבל על עצמו את המשימה בהתלהבות רבה וראה בה כמעט שליחות דתית: לחשוף את המקומות הקדושים, שהיו מכוסים במשך דורות בעפר ובאשפה, ואשר נשמרים בקנאות על־ידי השליטים התורכים המוסלמים.

(ע"פ צ'רלס וורן, ירושלים של מטה, ת"א 1987, עמ' 11)

בכ"ז בשבט תשנ"ז (פבר' 1997) ארעה מעל עמק החוּלה תאונה אווירית קשה בין שני מסוקי יסעור של חיל האוויר, בשעה שהובילו לוחמים מחטיבות הנח”ל, גולני, חיל השריון ומיחידות נוספות, אל מוצבי צה”ל בשטח רצועת הביטחון שהיתה אז בדרום לבנון. באירוע נהרגו כל 73 החיילים שהיו במסוקים.

[במבט היסטורי, מלבד הכאב הגדול שמלווה משפחות רבות עד היום, מתברר שהאסון הגביר את התמיכה הציבורית בקריאת מיעוט פוליטי לפינוי כוח צה”ל מדרום לבנון, פינוי שאכן התבצע לבסוף בי"ט באייר תש"ס (24.5.2000) בהנחיית ראש הממשלה אהוד ברק על ידי נסיגה חד-צדדית שהביאה לפירוק צד"ל (צבא דרום לבנון), ולאחריה נשא מזכ"ל חיזבאללה השייח' חסן נסראללה בעיירה הלבנונית בינת ג'בייל את "נאום קורי העכביש" במסגרת חגיגות הנצחון של החיזבאללה].

בתקופת החשמונאים, כ-24 שנים לפני התרחשות נס חנוכה, בכ"ח בשבט ג'תקצ"ח (3598 לבריאת העולם), הסתלק אנטיוכוס (השני) מירושלים, לאחר שבא אליה בראש חיל גדול וערך עליה מצור במטרה להחריבה ולהשמיד את כל היהודים. בשל ידיעות רעות על מלחמה בארצו מיהר אנטיוכוס לחזור למקומו, ושם נפל במערכה. עבור עם ישראל היתה זו המלחמה האחרונה [הישירה] מול היוונים, ומאז שקטו יהודה וירושלים מכל צריהם. יום שהסתלק מירושלים הפך ליום טוב ולשמחה ליהודים.

(ע"פ מגילת תענית ופי' האשל, ודברי החוקרים).

לפי זאב ח. ארליך מדובר כאן על אנטיוכוס (החמישי), המלך הסלאוקי, שבזמן המצור על ירושלים היה אמנם ילד קטן, אך ליזיאס שימש לו אפוטרופוס ולחם בשמו נגד מלכות החשמונאים לאחר שנצחו את אנטיוכוס הרביעי חודשים ספורים לפני כן.

(יעויין, ארליך, גבורת בית חשמונאי, עמ' 58).

בכ"ח בשבט תש"ח (8.2.48) יצאה ממרסיי אוניית המעפילים “לקוממיות” (כלומר – לקראת עצמאות), בדרכה לארץ ישראל, כשעל סיפונה מעפילים. היה זה מסעה השני של האונייה לארץ ישראל, אך הפעם היא נתפסה בלב ים על ידי משחתות בריטיות (ספינות קרב), והמעפילים גורשו לקפריסין. הפעלת הספינה וארגון המסע נעשו בידי המוסד לעליה ב’ של “ההגנה”.

ראו כ"ו בשבט תרע"ד, אירועים בתולדות ירושלים

ראו י"ג בשבט תשס"ג (2003).

ביום ל' בשבט תש"ח (10.2.1948) עצרו הבריטים בשכונת "בית ישראל" ארבעה מאנשי ההגנה והוליכום לשער שכם, שם הרגום הערבים והתעללו בגוויותיהם.

חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, הוציא לאור בווינה ובלייפציג את ספרו המוֹנוּמֶנְטָלִי "מדינת היהודים" בל' בשבט, א' דראש חודש אדר תרנ"ו (14 בפבר' 1896 לסה"נ), כשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון. בספרו, בהוצאת מ’ ברייטנשטיין, תאר הרצל את חזונו למדינה יהודית – כיצד הוא רואה את מדינת היהודים העתידה לקום. תאורו המפורט כולל אפילו התייחסות לשעות העבודה שיהיו נהוגות במדינה, תפישתה הכלכלית, המדינית, החברתית וכן הלאה.

בסיום ה'פתח דבר' לספר כתב הרצל: "במשך ימי גלותם האפלה כחשכת ליל לא חדלו היהודים מלחלום את החלום הנשגב הזה, לא פסק פיהם מלקרוא ברגש: "לשנה הבאה בירושלים"! עתה הגיעה העת להראות, כי בא החלום ויהי לאידיאה בהירה ומאירה כאור יומם".

(הספר ניתן לקריאה ברשת ולהעתקה מתוכו בפרוייקט בן-יהודה).

{תצלום הכריכה של המהדורה הנפוצה בארץ}

אמרו חכמינו ז"ל (בבלי תענית כט ע"א): "משנכנס אדר מרבים בשמחה", וכמו שנאמר במגילת אסתר: "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", כלומר – נס ההצלה שארע באמצע חודש אדר, הנס שאנו מציינים בימי הפורים, קשור לכך שבכל החודש הזה יש מזל טוב לישראל (ע"פ תלמוד ירושלמי מגילה, ועוד).

לכן אמרו חכמינו שאם יש לאדם מישראל קובלנא משפטית נגד נוכרי שעשק אותו וכיוצ"ב, ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעה יתקיים בחודש אדר, מפני שיד ישראל אז על העליונה, שכך נגזר עלינו מן השמים (עי' חידושי הריטב"א שם).

ונהגו בכל קהילות ישראל להרבות כבר מראש חודש בשמחה ובהכנת הלב לקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה.

{לוח מעוטר לר"ח אדר ופורים – Gross70}