בספרו של הגר"ש רבינוביץ שליט"א שו"ת שערי ציון חלק ג' סימן ו' הוא דן בענין כניסת טמאים בחלל שער וורן שבמנהרות הכותל המערבי,
בדבריו הוא כותב:
"שער וורן" הוא שער כניסה תת – קרקעי אל מנהרה המובילה אל שטח הר הבית. שער זה הוא ככל הנראה שריד מארבעת שערי הר הבית המערביים שהיו בסוף ימי הבית השני, ואשר תיאור מפורט שלהם נמצא בדברי יוסף בן מתתיהו.
במעבר שער וורן, בתחום הר הבית, מצוי כיום בור מים גדול ממדים: 28.5/ 5.5 מ"ר וגובהו 10.70 מטרים. בימי בית שני שימש מתחם בור המים כמעבר תת – קרקעי (שמידותיו כמידות הבור) לבאים להר הבית, וממנו העפילו אל פני ההר במערכת מדרגות. לשער מאפייני בנייה הרודיאנית. משקוף השער עשוי מאבן אחת גדולה, וכך גם מפתנו (אם כי עד כה רק חלקו נחשף).
בתקופה המוסלמית הקדומה של ירושלים, הוקם במקום בית כנסת. בשל מיקומו התת – קרקעי, כונה בית כנסת זה בשם ה"מערה", והוא היה המקום הקרוב ביותר ל"קודש הקדשים". בית כנסת נזכר בשמו זה בכתבים שנתגלו בגניזה הקהירית.
עם חשיפת צדו המערבי של השער במנהרות הכותל, נוצרה אפשרות להכניס אצבעות וידיים לחלל השער, ולמעשה גם להיכנס לחללו ממש.
בעקבות זאת נערך דיון כיצד יש לנהוג בעניין, והגר"ש רבינוביץ שליט"א דן בנושא ומכריע כי אין כל איסור בעמידה בחלל זה.
בסוף דבריו חושף הגר"ש רבינוביץ שליט"א: בחודש תמוז תשמ"א בעת ביצוע עבודות שיפוץ בבית הכנסת שממול שער וורן (במפלס העליון) נפתח שער וורן, והוא היה פתוח כחודש ימים, ודרכו נכנסו לתוך חלל המנהרה שמעבר לשער.
באותה עת היה לגר"ז קורן שליט"א קשר עם רב הכותל דאז, הרב יהודה גץ זצ"ל, והוא שמע ממנו שבין המבקרים שהגיעו למקום ונכנסו לתוך המחילה שתחת הר הבית, היו מרן הראשון לציון רבי עובדיה יוסף זצ"ל.
(לפי עדות הרב גץ, הרשל"צ היה שם פעמיים, ובראשונה לא נכנס, ובשניה נכנס).
ע"פ היומן, בתאריך כ' תמוז תשמ"א נחשף הפתח, ובאותו ערב ביקרו במקום תחילה הראשון לציון שביקש לשמוע פרטים, ואח"כ גם הרב גורן, למחרת היום שוב ביקרו הרבנים, ועל כך כתב הרב גץ ביומנו:
"שעתיים תמימות עשיתי עם הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, שבא בלויית אחד הדיינים המפורסמים (מדובר בהגרי"א וולנדברג זצ"ל שהתלווה אליו) לדון בשאלת המחילה, והחפירות המזרחיות. סוכם להתיר בשופי כניסה לאולם הנ"ל וכן לפתוח את כל הפתח, כן יש להקים בית כנסת ולהציב ארון קודש וכו'"
אמת היא, שביומן לא כתב שהם עצמם נכנסו פנימה (כעדותו של הרב גץ בשעתו בעל פה), אך מאידך לדברים שביומן יש משמעות גדולה הרבה יותר, כי מן הדברים הכתובים ביומן עולה בבירור שהמדובר היה קודם כל על המשך ביצוע חפירות בתוך המחילה אשר מעבר לשער (ומדובר בעבודות שנעשו אז ע"י פועלים בני ברית), וגם על פתיחת המחילה לציבור הרחב "בשופי", מבלי להסתייג במשהו, ומבלי להצריך את הפועלים ואת שאר המבקרים בטבילה.
והגר"ש רבינוביץ שליט"א מסיים: מובן שאחר הדברים האלה נראה שאין לאסור כניסה לחלל הפתח "תחת האגוף" של אותה מחילה, כיון שאת חלל הפתח יש להתיר אפילו אם היינו מניחים שהכניסה לחלל שמעבר לשער אסורה.
