התנאים ארעיים ואינם נאותים דיים, הלב והמחשבה נתונים למלחמה, והיצרים גועשים ללא שליטה. אם נשוטט במחנה מלחמה בעולם העתיק, סביר להניח שנמצא ערמות של אשפה מוטלות פה ושם, קבוצות של חיילים המתקוטטים זה עם זה בגסות מתוך שכרות, וחיילים אחרים הנותנים דרור ליצריהם כלפי שבויות מלחמה.
פרשת 'כי תצא', הפרשה אותה נקרא השבוע בבית הכנסת, מלאה בחוקים מרהיבים המדייקים ומרוממים את הפרטים הקטנים ביותר בחיי הכלל, ובהתנהלות הפרט מול אלה שהוא בא איתם במגע, בין שהם בני אדם ובין שהם בעליי חיים. בין השאר מציעה התורה גישה מהפכנית ביחס למחנה המלחמה:
כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע… ויד (מקום מיוחד) תהיה לך מחוץ למחנה, ויצאת שמה חוץ. ויתד תהיה לך על אזנך (לצד כלי הנשק), והיה בשבתך חוץ, וחפרתה בה, ושבת וכיסית את צאתך. כי ה' א-לוקיך, מתהלך בקרב מחנך, להצילך, ולתת אויביך לפניך; והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר, ושב מאחריך.
(דברים כג,י-טו)
יכולים אנו למנות בפסוקים אלה שלושה חוקים שקשה להאמין שהם נאמרו בנוגע למחנה המלחמה:
- עשיית צרכים – מותרת רק מחוץ לתחומי המחנה, באזור המיועד לכך.
- בנוסף לכלי הנשק, חייל מחויב לשאת על עצמו יתד, בעזרתה יוכל לכסות את יציאותיו.
- במחנה יש להיזהר מכל התנהלות מינית שאינה הולמת, לרבות בדיבור.
פסוקים אלה המחייבים דווקא בזמן המלחמה רמה גבוהה של הגיינה, צניעות וקדושה, מנמקים זאת בכך ש"ה' א-לוקיך, מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת אויביך לפניך". בפסוק זה טמון שינוי הגישה העמוק אותו מבקשת התורה להנחיל: מציאות המלחמה הינה חסרת חמלה ונעדרת סדר, ולפיכך נתפסת אינסטינקטיבית כמקום בו נעדרת נוכחותו של א-לוקים, מה שגורר בעקבותיו היעדר סדר, יושר והגינות. המלחמה גם נתפסת כמקום בו הגבורה האנושית עומדת במרכז, ובהתאמה לכך ניתן בה פורקן לדחפים ולצרכים המידיים. לעומת זאת התורה מלמדת אותנו כי א-לוקים שרוי במחנה המלחמה לא פחות – ואולי יותר – משהוא שרוי בחיי היומיום הסדירים. נוכחות זו מחייבת קוד התנהגות גבוה בזמן המלחמה כמו גם במחנה המלחמה, בו צריכים לשרור הגינות, היגיינה, צניעות, קדושה וריסון הדחפים.
אם במחנה מלחמה כך, בבית הכנסת על אחת כמה וכמה. ואכן, בהשראת מצוות אלה, נקבעה ההלכה שבזמנים ובמקומות בהם עוסקים בתפילה ובפנייה אל א-לוקים, יש לנהוג בטהרה ובהיגיינה אישית, ולשמור על סביבה הולמת. ההפרדה בבתי הכנסת בין המינים, אינה נובעת מאפליה או הדרת נשים, אלא מתוך מחויבות לשמור על רמה גבוהה של צניעות וקדושה בבית תפילתו של א-לוקים.
בדומה למצוות על מחנה המלחמה, ממשיכה הפרשה ומצווה על התנהגות של חמלה, הגינות ושימת לב לפרטים הקטנים בכל מרחבי החיים. גם כעבור אלפי שנים, לא נס ליחן של מצוות אלו, ובכוחן לרומם ולעדן את חיי החברה, המשפט והכלכלה, ולהביא לעולם מתוקן יותר.