כאשר אנו מעיינים במקורות ובמנהגי החג, אנו מבחינים בדגש המושם על נושא המלכות. בראש השנה אנו מצהירים ומכריזים על מלכות ה' בעולם. מלכות איננה ביטוי של שליטה; שליטתו של א-לוקים בעולם היא אבסולוטית ואינה נזקקת להכרזתו של האדם. מלכות, לעומת זאת, היא מערכת יחסים מסוימת שבין מלך ונתיניו. אם הנתינים אינם מקבלים עליהם את מעמדו של המלך ואת הנגזרות ממעמד זה, הרי שאין כאן מלכות. א-לוקים הוא מלך העולם מפני שאנו, בני האדם, מקבלים עלינו את מלכותו ומכריזים על כך.
במה אנו עסוקים ב'ראש השנה'? בהתבוננות על משמעותה של מלכות ה' בעולם, ובהמלכתו. תקיעת השופר היא רגע השיא שבו אנו מתייצבים ומבטאים באמצעות תקיעה את ההכרה שלנו במלכות ה' ואת הבחירה שלנו להיות נתיניו.
אומנם, ראש השנה נחשב כ'יום דין', יום שבו א-לוקים גוזר על כל אדם את האופי של השנה הבאה. האם בשנה הבאה נזכה לבריאות? לפרנסה? לנחת? לאושר? כל אלו שאלות פתוחות, ועלינו להודות כי הלא-נודע רב על הנודע. ב'ראש השנה', מלמד אותנו התלמוד, "כל באי עולם עוברים לפניו". כל אדם זוכה להתייחסות אישית שבה נקבע מה יהיה גורלו בשנה שאנו נכנסים אליה.
הקשר בין שני ההיבטים הללו של החג – ההכרזה על מלכות ה' והיותו של ראש השנה 'יום דין' – בא לידי ביטוי בדברי המדרש:
"בשעה שהקדוש ברוך הוא יושב ועולה על כיסא דין – בדין הוא עולה; ובשעה שישראל נוטלין את שופריהן ותוקעין לפני הקדוש ברוך הוא – עומד מכיסא הדין ויושב בכיסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים, ומרחם עליהם, והופך עליהם מידת הדין לרחמים."
(ויקרא רבה כט, ג)
התיאור המדרשי מחבר את התקיעה בשופר עם הדין. באמצעות התקיעה אנו מצליחים להפוך את הדין לרחמים. האם מדובר ב"סגולה"? במאגיה? בקסם? כלל לא.
כאשר אנו מצהירים בפתיחתה של שנה כי אנו מקבלים עלינו את מלכות ה', ומבטאים זאת באמצעות התקיעה בשופר, אנו הופכים לשגריריו של א-לוקים. אנו מקבלים על עצמנו את הייעוד היהודי "לתקן עולם במלכות ש-די". מלכות ה' אינה רעיון רוחני תלוש מן המציאות. בעולם שא-לוקים מולך בו, החיים נראים אחרת, היחס בין בני האדם שונה, הקדושה שורה, הקטנוניות נדרשת להיעלם.
קבלת מלכותו של א-לוקים היא קבלת שליחות. אנו, בני העם היהודי, נושאים מסר חשוב מאין כמוהו לאנושות כולה. ככל שאנו נפנים לעומק את המסר היהודי הגלום בתורה ובמצוותיה ונבטא במעשינו את "קידוש השם", כך נבצע בצורה טובה יותר את השליחות.
המסר של היהדות, במשפט קצר, הוא: לתקן את העולם במלכות ה'. משמעותו של מסר זה חשובה, שכן היהדות ניצבת בין שני הקצוות המנוגדים, בין ניהיליזם והדוניזם ובין רוחניות הקוראת לפרישה מן העולם ומן החברה האנושית. היהדות חולקת על שני הקצוות הללו ומדברת על חיי קדושה בתוך החברה האנושית, על מוסר שאיננו מחיקת האדם אלא מכונן יחסים בין האדם לזולתו. מלכות ה' אינה סותרת לעולם, והעולם איננו סותר למלכות ה'. הציפייה של היהדות היא שהמציאות כפי שהיא תתאים לערכים הרוחניים של הקדושה והמוסר.
לקראת שנה חדשה אנו מצהירים על האמונה כי מלכות ה' יכולה להתממש במציאות, ועל המוכנות שלנו להתגייס למימושה של תקווה זו. למימוש הזה, בשלמותו, אנו קוראים "גאולה".
שנה טובה לכל העם היהודי! שנה טובה לעולם כולו!
