פרשת בלק – שתפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע מספרת סיפור חריג בנוף של סיפורי התורה. הסיפור מתחיל כאשר בלק מלך מואב, ממלכה לא גדולה ממזרח לארץ כנען, היה אחוז חרדה עת ראה את בני ישראל מתקדמים לעבר השטח הטריטוריאלי של ממלכתו.

בלק הבין שבאמצעים קונבנציונליים הוא לא יצליח לעמוד כנגד כיבוש ישראלי, בפרט לאחר שבני ישראל כבשו את שכניו מלכי העם האמורי, והוא פונה להתמודדות באמצעים בלתי קונבנציונליים: הוא שלח שליחים לקוסם המפורסם מן המזרח – בלעם בן בעור, כדי שיבוא למואב ויקלל את בני ישראל. קללה זו, כך האמין בלק, תמנע מבני ישראל את הניצחון, וממלכת מואב תשרוד.

בלעם, שהיה קוסם אלילי אך הכיר בקיומו של א-לוקי ישראל, ידע כי הוא לא יוכל לקלל את בני ישראל בניגוד לרצונו של א-לוקים. לכן הוא פעל בדרך מתוחכמת: הוא הקריב קורבנות לא-לוקים וקיווה שבכך ישיג את הסכמתו לקלל את בני ישראל. זה כמובן לא הצליח. בלעם נחל כישלון פעם אחר פעם, ובכל ניסיון שלו לקלל את בני ישראל – נפלטו מפיו ברכות ושבחים לעם ישראל.

כאשר אנו מסתכלים על סיפור זה במבט חיצוני, עולה השאלה:
לשם מה התורה מספרת לנו סיפור זה? וכי הייתה לעם ישראל סיבה אמיתית לחשוש מפני קללתו של בלעם? מה אכפת לנו משני האנשים הללו, בלק ובלעם, שעולים אל ההר ומנסים לקלל את עם ישראל?

מדברי הנביא מיכה, בקטע הנקרא בהפטרה של פרשת השבוע, עולה שאכן, היה מקום לחשוש מקללתו של בלעם:

עמי! זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השיטים עד הגלגל – למען דעת צדקות ה'!
(מיכה ו, ה)

מדבריו של מיכה משתמע כי קללותיו של בלעם, אילו היו נאמרות, היו עלולות להזיק לעם ישראל. רק בגלל ההגנה המיוחדת שא-לוקים העניק לעם ישראל בכך שהוציא מפיו של בלעם ברכות במקום קללות – ניצל העם מקללותיו של בלעם.

בשלב זה עושה הנביא מיכה תפנית מפתיעה ועובר לדבר על הערכים והמעשים שאותם דורש א-לוקים מן האדם:

במה אקדם ה'? איכף לא-לוקי מרום? האקדמנו בעולות? בעגלים בני שנה? הירצה ה' באלפי אילים? ברבבות נחלי שמן?…
הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך: כי אם עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכם עם א-לוקיך!
(מיכה , ו-ח)

נראה שהנביא מוציא מסר מסיפורו של בלעם. קוסם אלילי זה היה משוכנע שבאמצעות קורבנו הוא יצליח לשחד את א-לוקים שיאפשר לו לקלל את עם ישראל. אך, מלמד אותנו הנביא מיכה, א-לוקים איננו מעוניין כלל בקורבנות! הוא מעוניין במשפט, בחסד ובצניעות. לכן אין דרך לשחד אותו ולגרום לו לשנות את רצונו. א-לוקים רוצה בטוב, ותומך במי שעושה את הטוב, ואין שום דרך עוקפת שמסוגלת לשנות את זה.

א-לוקים לא נענה לפנייתו של בלעם, והנביא מלמד אותנו להעריך את זה ולהפיק מכך לקח לחיינו. מה א-לוקים דורש מאיתנו? לא שנקריב עבורו ולא שנעניק לו את היקר לנו מכול. הוא דורש – וזוהי דרישה החלטית ולא בקשה מנומסת – להיות טובים: לעשות משפט, לאהוב חסד ולנהוג בצניעות.