פרשת דברים תשפ"ג

הרב הגאון שמואל רבינוביץ- רב הכותל המערבי והמקומו הקדושים

ספר דברים מורכב מסדרת נאומים שנאם משה רבינו בפני העם, בימיו האחרונים טרם שנפרד מן העם ונפטר. העם חנה באותם ימים בערבות מואב, השטח המישורי הרחב שממזרח לנהר הירדן, ועמד לחצות את הירדן ולהיכנס לארץ כנען, לכבוש אותה ולהקים בה מדינה. בנאומיו, ביקש משה להנחות את העם ולהדריכו על פי העקרונות הרוחניים והמוסריים שקיבל מא-לוקים במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר.

נאומים אלו של משה נפתחו בסקירה היסטורית תמציתית, שבה ערך משה מעין סיכום לארבעים השנים במדבר. הסיפור הראשון שסקר משה בנאומו היה סיפור מינוי השופטים.

ואומר אליכם בעת ההיא לאמר: "לא אוכל לבדי שאת אתכם. ה' א-לוקיכם הרבה אתכם, והנכם היום ככוכבי השמים לרוב – ה' א-לוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם – איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם? הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, ואשימם בראשיכם". ותענו אותי ותאמרו: "טוב הדבר אשר דיברת לעשות". ואקח את ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים, ואתן אותם ראשים עליכם, שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים ושרי עשרות, ושוטרים לשבטיכם. ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר: "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו! לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש, כי המשפט – לא-לוקים הוא!"
(דברים א, ט-יז)

משה רבינו מתאר בדברים אלו את הקמת מערכת המשפט והחוק בעם ישראל, מערכת שהוקמה שנים רבות לפני שעם ישראל נכנס לארץ ישראל וזכה לשלטון עצמאי. חשיבותם של הצדק, החוק והמשפט ההוגן, גרמה לכך שמשה יפתח בכך את נאומי ההכנה לקראת כניסת העם לארץ כנען. זהו הדגל שעל עם ישראל לשאת כאשר הוא זוכה לשלטון עצמאי: צדק, חוק ומשפט הוגן.

משה אף מנמק מדוע אלו הערכים המובילים של עם ישראל, מפני ש"המשפט – לא-לוקים הוא". שאלת הצדק אינה שאלה אנושית בלבד. זוהי שאלה תיאולוגית. היהדות טוענת טענה רדיקלית על המציאות, שיש בה כדי להפוך סדרי עולם. הטענה היא שא-לוקים משגיח על העולם ומנהל אותו – בצדק! וכפי שזה מנוסח בהמשך ספר דברים: "הצור – תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט; אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא" (דברים לב, ד).

דבר זה מניע את האדם לפעול גם הוא על פי הצדק והמוסר, שהרי אלו הם כללי המשחק על פי אמונת היהדות: הצודק – מצליח. עם זאת, מדובר בטענה מאתגרת, שכן אנו רואים בעולם לא מעט סבל ועוול, רוע ורשע, שקשה מאוד להצדיק ואף אסור להצדיק! ואכן, לא קל לשאת בדגל היושר והצדק בשעה שמתחולל כאוס מוסרי, ונראה שהצדק אינו יוצא לאור.

תקופת מלחמת העולם השנייה הייתה אתגר גדול מהסוג המתואר. הניסיון המעוות והרצחני להשמיד את העם היהודי, ניסיון שלמרבה הצער הצליח בחלקו, יצר קושי אדיר להחזיק באמונה שהעולם מתנהל על פי עקרונות של צדק ומוסר. עם זאת, קיימות לא מעט עדויות על אנשים שבמצב האומלל ביותר שניתן להעלות על הדעת, שמרו על צלם א-לוקים ונהגו ביושר, ואף גמלו חסד לזולת. עדויות אלו מלמדות שלא די להאמין שהעולם מתנהל בצדק, אלא עלינו מוטל לממש זאת. אל לנו לצפות שהצדק יפעל מאליו.

אכן, "המשפט – ל-אלוקים הוא", אך התוצאה של אמונה זו אינה עמדה פטאלית שמצפה לצדק שיתממש מאליו, אלא צו מוסרי המוטל על האדם לנהוג בצדק, לא להפלות, ולא לפחד כשבאים לנהוג ביושר.