כשבעים שנה לאחר חורבן הבית על ידי הבבלים, נתן כורש מלך פרס את ההצהרה המאפשרת ליהודים לחזור לירושלים ולבנות אותה. מעטים עזבו את בבל ושבו אל הארץ. ביניהם היה הנביא זכריה, שראה את קשיי העולים- דלת העם שחזרו לארצם ומתמודדים עם התנכלויות והפרעות בבנייתה של ירושלים.
מתוך קשיים אלו, זכריה מנבא בתאריך כ"ד בשבט:
"כה אמר ה' שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ… עוֹד תְּפוּצֶנָה עָרַי, מִטּוֹב; וְנִחַם יְהוָה עוֹד אֶת-צִיּוֹן, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם"
מתוך הקושי הגדול זכריה מעודד את העם להסתכל על הטוב שעוד עתיד לבוא.
בנבואה נוספת, זכריה ממשיך עם המבט קדימה:
"כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ".
לאחר חורבן בית שני, רבי עקיבא מצטט נבואה זו לחכמים מול בית המקדש החרב. הנביא זכריה לא רק ניבא על תקופתו, אלא נתן מסר לדורות הבאים: לצפות לטוב, לבנות את ירושלים.
פרופסור מאיר שוורץ, שנפטר בשבוע שעבר, נולד בגרמניה ועלה לארץ בהיותו נער צעיר. את משפחתו איבד בשואה, אך זה לא מנע ממנו להמשיך ולהסתכל קדימה: נלחם באיסור העליה לארץ על ידי הבריטים והיה מפקד האוניה 'אקסודוס'. כשזכה להגיע לארץ נלחם על הקמת המדינה, וכאשר הגיעה שנת השמיטה עזב את עיסוקיו ופיתח שיטה ייחודית לגידולים המותרים בשמיטה, מאהבתו לארץ ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים התיישב מאיר ברובע היהודי בעיר העתיקה, אותה אהב לכנות 'ירושלים שבין החומות'. את חייו הקדיש ללימודי ארץ ישראל, בוטניקה של הארץ, וחקר יהדות גרמניה שנספתה בשואה.
מתוך שבר השואה ואובדן משפחתו, מאיר שוורץ ראה בחזרה לעיר העתיקה התגשמות של נבואת זכריה. בשיתוף הרב הדרי, שגם הוא התיישב ברובע ואף הקים בה את ישיבת הכותל, חקקו השניים על קיר ברחבת בתי מחסה, היכן שמשחקים הילדים, המבוגרים מטיילים בנחת, ונשמעים קולות שמחה, את הפסוק המתאר יותר מכל את יכולת הראייה קדימה, ואת נבואת זכריה שהתגשמה לדורות: "ילדים וילדות משחקים ברחובותיה"